בסוף כל יום / נעם חורב
פעם בלילות,
הייתי קצת נבהל
עם הזמן אני הבנתי -
הפחד הוא גלגל
כשהמילים נעלמות,
חודרות לאט לעצמות
רק הלב -
הוא מוביל שוב אל עצמו
אני ניסיתי לנצח, בחיי
כשהבדידות אז שיננה
את שמי ואת פניי
ושוב מסע אל הדמיון,
געגועים לשיגעון
אפשר למות פה מרוב ההיגיון
רחוק רחוק, בין רע וטוב
מצאתי דרך לאהוב
לפתוח דלת מבפנים
לא להסתיר את הפנים
רחוק רחוק, בקצה האור
גיליתי שאפשר לבחור
ליפול לבור של שכחה
או לחיות עם עצמך
בסוף כל יום
אני סיפקתי
לכל דורש תשובה
וזה אבסורד להתנצל פתאום
על אהבה
אז התהפכתי במיטה,
וקצת איבדתי שליטה
לך תמצא עכשיו
אמת אחת פשוטה
ושוב נשארתי לשלם
לכל אידיוט
שטרות כבדים של הפחדים
שלא ידעתי איך לפרוט
כמעט הפכתי את עורי,
כמעט מכרתי את עצמי
כמעט שכחתי לרגע מי אני.