גליץ' / נעם חורב

הכול סביבי שביר

יש משהו באוויר

שמזהיר אותי,

מזהיר.

כי מחשיך פתאום מוקדם

כי אין מי שיחבק

כי עצבות של בני אדם

היא הרי עסק מדבק

כי אין יותר שום חג

כי גשם ברחובות

והפסיכולוג שלי מודאג

שאתקרב שוב לקצוות

אבל הנפש חכמה

היא לא נולדה אתמול

היא נזהרת מעצמה

וזוכרת את הכול

היא דואגת כל הזמן

שאנשום,

שאסתכל -

הרי מספיק רק גליץ' קטן

והופ,

אני נופל.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)