האנשים המכבים / נעם חורב
במשך שנים,
עבדתי מאוד קשה כדי לטאטא החוצה מחיי אנשים מכבים.
נו, אתם מכירים את האנשים האלה –
כאלה קטני אמונה או פאסימיים או סתם ממורמרים.
כאלה שיש להם מילים מושחזות והמון דעה על כל דבר.
כאלה שמסתובבים עם סיכה שפיצית בכיס, ולא מהססים לפנצ׳ר איתה חלומות של אחרים.
לפעמים, הם אפילו לא יודעים שהם כאלה.
ולרוב, זה בכלל לא מכוונה רעה.
אולי ככה גידלו אותם בבית.
אולי ככה הכי קל להם להתמודד עם החיים האלה.
אולי הם פשוט משליכים על הסובבים אותם את כל הכשלונות, והפחדים, והאכזבות שלהם.
זה בכלל לא משנה.
אבל האנשים המכבים האלה עובדים שעות נוספות בלטפטף רעל ובלזרוע ספק.
ואני… לא מתאים לי.
וואלה, החיים מספיק קשים, אין לי אנרגיות מיותרות לבזבז על אנשים שמנסים להקטין אותי.
העניין הוא, שתמיד הנחתי שהאנשים האלה נמצאים רק במעגלים החיצוניים שלי.
נזהרתי מהם באירועים משפחתיים המוניים, במקום העבודה, בהיתקלויות עם חברי ילדות שהשארתי מאחור.
אבל לפעמים קורה, שאתה קם בוקר אחד, ומבין פתאום שהאנשים המכבים האלה נמצאים ממש מתחת לאף שלך.
פשוט אף פעם לא חשבת לחפש שם, כל כך קרוב.
לפעמים זה החבר הכי טוב שלך.
לפעמים זה בן הזוג שלך.
לפעמים זאת אמא שלך.
ואז, דווקא במקום בו אתה אמור להרגיש הכי בטוח - אתה מרגיש הכי מותקף.
במקום בו אתה אמור להרגיש הכי בנוח – אתה מרגיש הכי עצור.
במקום בו אתה אמור להרגיש הכי גבוה – אתה מרגיש הכי נמוך.
ועכשיו, קיבלת את הכאפה, ו.... מה עושים?
איך יכול להיות שאני הולך לישון בכל לילה עם בנאדם שמוריד אותי לגובה דשא?
איך קרה שדרך העיניים של החבר הכי טוב שלי, אני מרגיש כזה לוזר?
איך זה הגיוני שדווקא אמא שלי מנסה לכסח לי את הכנפיים?
אין לי באמת נוסחת קסם, אבל אולי מודעות היא השלב הראשון בדרך לפתרון.
ואז, במקרים שבהם זה מתאפשר – אתה עושה לאנשים האלה קאט, ומעלים אותם מחייך.
ובמקרים יותר מורכבים (כמו משפחה) – אתה מוצא דרך להתנתק מהם, לפחות רגשית.
אתה לומד לא לקחת אותם ללב.
לתת להערות שלהם לעבור לך מעל הראש.
לקחת בערבון מוגבל כל מילה שיוצאת להם מהפה.
להציב קיר זכוכית שקוף בינך לבינם.
באיזשהו שלב, כשאתה מצליח לשחרר לגמרי, אתה אפילו לומד לחייך אליהם.
להיות אמפתי כלפיהם.
לקחת את חיצי הרעל שהם שולחים אליך, להפוך אותם לפרחים, ולשלוח אליהם בחזרה.
וככה, לאט לאט, אתה מתחיל לנשום יותר טוב. הגף מזדקף. העיניים נפקחות. ואתה עומד שם, צופה מהצד - איך כל המילים הרעות שנשלחו אליך - מתנגשות עכשיו בקיר הזכוכית השקוף, נמרחות עליו, יורדות למטה, ונקברות באדמה.