ההחלטה / נעם חורב
בואו נודה על האמת, מערכות יחסים זה עסק לא פשוט.
אנחנו בקושי מצליחים לסחוב את עצמנו במסע הזה שנקרא חיים, אז לסחוב עוד מישהו?!
הלב שלנו חשוף למטח יריות, האגו נכנס לכוננות, אנחנו נדרשים לוויתורים ולפשרות, קשה לנו לנטוש את הלבד שכל כך התרגלנו אליו, ובכלל - לתחזק זוגיות זו עבודה קשה שמלּווה בלא מעט כאבי ראש וכאבי לב.
בזמן האחרון אני מבין שאהבה היא אולי לא בחירה, אבל זוגיות - כן.
זוגיות זו החלטה. החלטה אישית שאנחנו מקבלים בינינו לבין עצמנו.
החלטה שאומרת שהבנאדם הזה שבחרנו בו - הוא הבנאדם שאנחנו רוצים לצעוד איתו את הדרך, גם כשהיא חשוכה.
החלטה שאומרת שאנחנו מבינים שכמו שיהיה לנו טוב, ככה יהיה לנו רע לפעמים.
החלטה שאומרת שאנחנו לא מתערערים מכל משב רוח, שאנחנו גדלים ומתחזקים מטעות לטעות, שכל ריב וכל פיצוץ הם בסך הכול עוד שיעור, שאנחנו לומדים את הבנאדם שלנו -
יודעים מתי להתכופף ומתי להתעקש.
מתי לדבר ומתי לשתוק.
מתי להיצמד ומתי להרפות.
פתאום אני מבין שהבנאדם שבחרתי לחיות איתו - לא תמיד יבוא לי טוב.
שארגיש שהוא לא מבין אותי. שנריב המון. שהוא יטריף אותי. שנפעיל את המגננות האיומות שלנו. שנפגע אחד בשני בלי הכרה.
אבל בסופו של יום זה הבנאדם שלי, ובתוך חיים שלמים שאנחנו מתכוונים לבנות יחד - הקושי שהפציע עכשיו הוא רק עוד טיפה בים.
הוא עוד פרק בסיפור שלנו. הוא רגע חולף שאולי עוד נצחק עליו.
כל עוד ההחלטה שקיבלתי תְקפה (ואם לא - זה כבר סיפור אחר לגמרי), ואני מאושר איתו, אני צריך להשלים עם העובדה שבתוך גבולות האושר הזה יהיה גם קשה מדי פעם.
במשך שנים ניסיתי לשנות את בני-הזוג שלי.
ניסיתי לדחוס אותם לתבניות והגדרות שיתאימו לי או לתפיסת הזוגיות שלי.
הייתי בטוח שעם הרבה עבודה ומאמץ - הם בסוף ישתנו.
אוי, כמה שטעיתי.
העבודה הקשה באמת היא לדעת לקבל את הבנאדם שלך כמו שהוא.
לאט לאט נולדה בי ההכרה שזוגיות היא לא בדיוק מה שדמיינתי.
אז אתה מוצא את עצמך מגמיש עקרונות.
מכופף את הראש מדי פעם.
סולח על דברים שלא חשבת שתסלח עליהם.
מגלה עמוק בפנים תעצומות נפש כדי לשקם, ולהכיל, ולשלוח יד גם כשאתה משותק.
כי אחרי שהקונפטי, הזיקוקים והלילות הסוערים נמוגים – מה נשאר?
שני אנשים שאהבו מספיק כדי להישאר.
שני אנשים שקיבלו החלטה, ועמדו בה.