יש מי שתופס אותך / נעם חורב
יש איזה מתקן אחד בקרוספיט שאני שונא.
כאילו, אני שונא שם את כל מתקני-העינויים (סליחה, מתקני-האימונים), אבל את ההוא אני שונא באופן מיוחד.
צריך להישכב בו על הגב,
לתפוס בידיות עם הרגליים,
ואז בעצם ליפול אחורה בבום ולהתרומם בחזרה בעזרת הבטן.
פעם הגענו לאימון, חיימקה ואני, ועלינו עליו.
אני הייתי ראשון –
טיפסתי, החזקתי עם הרגליים, לקחתי נשימה, ואז... נפלתי לאחור ועליתי בחזרה תוך כדי שאני מקלל את האיש המזוכיסט שהינדס אותו.
אחריי, הגיע התור של חיימקה.
הוא טיפס.
ונשכב.
והחזיק עם הרגליים.
אבל ברגע שהוא היה צריך להיזרק אחורה – הוא פשוט לא הצליח.
ראיתי שהוא ממש משתדל, אבל משהו בגוף שלו (או יותר נכון בראש שלו) כאילו לא מאפשר לו.
כי בשניה המיקרוסקופית הזאת, שבה צריך להרפות את הגוף וליפול - אתה נדרש לשחרר.
לשחרר באמת.
אז נעמדתי מאחוריו, פרשתי ידיים, והרגעתי אותו:
״יאללה ממי, שחרר. מקסימום אני תופס אותך.״
הוא ניסה שוב ושוב, אבל לא הצליח.
לא משנה כמה נצמדתי אליו.
כמה עודדתי אותו.
כמה דרוך ומוכן הייתי לתמוך בו ולתפוס אותו למקרה שייפול –
הוא תמיד נעצר שני לפני איבוד השליטה.
בסוף התייאשנו, ועברנו למתקן אחר.
היום בחצות אתה חוגג יומולדת, אהוב לבי.
אני יודע שאף פעם לא היתה לך הפריבילגיה של לשחרר עד הסוף.
שהחיים לימדו אותך שאתה יכול לסמוך רק על עצמך.
שהמציאות חטפה לך מהידיים את היכולת לבטוח ולהיקשר באמת.
אני יודע שמגיל צעיר (מדי) נדרשת לדאוג ולטפל בעצמך.
שבע שנים אני איתך.
שבע שנים של חלום שאני לא רוצה שייגמר,
בהן אני רואה אותך, בכל יום, נפתח עוד קצת.
מתגלה עוד קצת.
נושם עוד קצת.
משחרר את האחיזה.
מרפה.
אני מסתכל עליך מהצד ומתפעל,
איך הבחור הסגור והמופנם שהיית –
זה שהחזיק את הקלפים קרוב לגוף.
שהעביר איתי נסיעה של 4 שעות בלי להוציא מילה מהפה.
שאיפסן כל כך הרבה בפנים.
איך הבחור הזה היום, הוא שמש.
איך העיניים שלך רוקדות.
איך אתה מתלהב כמו ילד.
איך אתה מחייך מכל הלב.
ואיך, לאט לאט, הקליפה הקשה נושרת מעליך, ומגלה לעולם את מה שאני ראיתי מהרגע הראשון.
אני רוצה שתזכור שאני תמיד כאן.
לא הולך לשום מקום.
לא עומד עם סטופר.
אני ואתה זה למרחקים ארוכים.
ואני יודע, אהוב שלי, שיום אחד, כשתהיה מוכן -
תצליח לשחרר עד הסוף.
תישען אחורה.
תרשה לעצמך ליפול,
כי תדע,
מעבר לכל ספק –
שיש מי שתופס אותך.
יש מי שתופס אותך, ויש מי שאוהב אותך מאוד.