כתמים / נעם חורב

ושוב בשבועות,

כמו בכל שנה –

אני לובש חולצה לבנה

ונשבע להיזהר עד הרגע האחרון

ולהחזיר אותה הפעם

בלי שום כתם לארון

אבל הנה,

ברגע של חוסר הקפדה

אני לוקח ביס מאיזו פשטידה,

או מלזניה

או מקיש

ופתאום בלי להרגיש

שפריץ עצבני של שמנת חמוצה

מתעופף

ואז נוחת לי ישר על החולצה

והשלמתי עם הזמן -

אני לא טיפוס

שיכול ללבוש לבן

מבלי שיתלכלך.

או לשתות קפה קטן

מבלי שישפך.

או לשים את הלב על השולחן

מבלי שימעך.

אז שבחג הקרוב נלמד לשחרר

לדאוג קצת פחות,

לצחוק קצת יותר

שנחטוף ונטרוף כמו ילדים -

ושנחיה בשלום גם עם הכתמים.