לא הייתי משנה כלום / נעם חורב

לא הייתי משנה כלום.

רגעים שלא יכולתי לקום

שהרגשתי כל כך

מוזנח ומלוכלך

כמו כלב ללא בית

אבוד ומתוסבך

לא בוכה ולא מרגיש,

איש הפח.

לא הייתי משנה כלום.

רגעים שהכול הלך עקום

שטבעתי שם בים

של זיעה קרה ודם

לא מבין אם יום או לילה

מתעורר ואז נרדם

שונא שוב את עצמי

ושונא את העולם.

לא הייתי משנה כלום.

רגעים שהרגשתי ערום

חשוף בלי הגנות

ודווקא אז כשהתכופפתי

כל הבני זונות

זיהו בי ת'חולשה

התנפלו לי על הרוח

כמו זבובים מורעבים

על הפצע הפתוח.

לא הייתי משנה כלום.

רגעים שהיקום

כפה עליי לזכור

אני עשוי מחומרים

שאי-אפשר לשבור

גם כשהגיעו סיוטים

כשהגיעו הדמעות

ואנשים הלכו סביבי

על קצות האצבעות

אני נשארתי בחיים

כדי לספר על התלאות.

לא הייתי משנה כלום.

רגעים שנהייתי אטום

מרוב שהרגשתי

מרוב שנחלשתי

רק היום אני מבין

את הכוח שירשתי

ואיך קמתי בבום

באור שאני רואה -

לא הייתי משנה כלום.

(מתוך הספר "חוטים שקופים")