שיכור-גיבור / נעם חורב
אני שיכור-גיבור.
כזה שמעז פתאום להגיד לך - ”אני עדיין אוהב אותך”.
כזה שיורד על סמבוסק בשתיים בלילה בלי לחשב קלוריות.
כזה שלא מפחד להיפגע.
אני שיכור-גיבור.
כזה שאומר את כל המילים שתקועות לו כבר שנים בגרון.
כזה שפתאום עף על עצמו.
כזה שעושה עיניים במסיבה.
שלא מפחד לקבל ”לא” כתשובה.
אני שיכור-גיבור.
כזה שרוקד באמצע הרחוב כמו דפוק.
כזה שלא אכפת לו מה אומרים.
כזה שיושב על ספסל עם חבר ואומר לו ישר בפנים: ”נפגעתי ממך”.
אני שיכור-גיבור.
כזה שנכנס לשיחת נפש עם נהג המונית.
כזה שיודע בדיוק מה הוא היה אומר לכל מי שגרם לו אי-פעם להרגיש קטן.
כזה שמדליק את האור בסקס.
אני שיכור-גיבור.
כזה שמנצח בנוק-אאוט את המפלצת הזאת, שנקראת חוסר ביטחון.
כזה שלא שומר על פאסון.
כזה שמסמס לך באמצע הלילה: ”אני מתגעגע”.
אני שיכור-גיבור.
מגיע הביתה לפנות בוקר עם בגדים מסריחים מעשן, מצלם את ההרגשה,
ומבטיח לעצמי שמחר אקום פיכח אבל לא פחות אמיץ.
שאני מסוגל לאהוב את עצמי גם מבעד לאדי האלכוהול.
שאני לא באמת צריך לשתות כדי להיות גיבור.
אני מתפשט מבגדים ומגננות, צונח על המיטה ונרדם.
ובלילה, מבלי שארגיש, הכול צומח בי שוב -
אותם שורשים עקשניים של חוסר ביטחון.
אותם קוצים שאני שולף כדי לא להיפגע.
אותן חומות גבוהות ששומרות עליי מכולם.
אותו געגוע ששמתי על ”השתֵק” יותר מדי זמן.
ושוב, אני הולך לישון שיכור-גיבור, ומתעורר פחדן.
(מתוך "טיוטה של אושר")