שמש / נעם חורב
אף פעם לא הבנתי ממש
מה הקטע של השמש.
כשכל הנרות
מסתדרים בשורה
הוא לא באמת חלק
מכל החבורה
הוא עומד לו שם גבוה
מרים את האף
משקיף מלמעלה
וככה נשרף
אבל פתאום
באמצע היום
עלתה בי מחשבה -
אולי הוא שם גבוה
מסיבה מאוד טובה:
הוא זה שמדליק
את הנרות מצד אל צד
דואג שיבערו
שיזהרו, אחד-אחד
ולעמוד שם במקום
המעניק, הממלא
זה מרים את הנשמה
למקום הנעלה
אז בחנוכה הזה
אני מאחל, שבלי חשש
נשאף להיות תמיד
במקום של השמש
שנרחיק את המבט
אל מעבר לעצמנו
שנצליח לראות
גם את מי שסביבנו
שנזכור, זה לא מספיק
אם רק אנחנו בוערים
ושהאש בנו תצית
גם את האור באחרים.
(מתוך 'שמש בצנצנת')