כשהנכדים שלי ידפדפו בעיתון היום בעוד 80 שנה בעמוד האחורי תופיע כותרת לצד תמונה - ״כפיר ביבס, התינוק עם השיער האדום חוגג 81 בדיוק היום...

דלת הכניסה מחכה להיפתח פחית סגורה של נס-קפה עומדת במטבח הכיריים לוחשות שיבעירו בהן אש ימים בלוח השנה מבקשים להיתלש מזוזה על המשקוף מתפללת...

אדוני ראש הממשלה הזמן עף כבר מאה יום עברו מאז שהבן שלך נחטף אדוני שר הביטחון אשתך מוחזקת בידי השטן כבר שלושה חודשים לא קיבלנו סימן אנחנו...

כשיחזור מהמרחק עם מבט מאובק ושקט מבהיל אל תאמינו כשיאמר: ״הכול בסדר. הכול על הכיפאק. הכול כרגיל.״ הכאב מתחבא בשתיקות הקטנות מאחורי המילים...

אינני מבקש דבר או אולי בעצם מבקש את הכול - שהפרחים בגינה ימשיכו לגדול שהיום יהיה יותר טוב מאתמול שהמקרר יהיה מלא שהמצפון יהיה נקי שלא...

משהו בי נשבר וכבר אי-אפשר לתקן עכשיו אני רוצה בעיקר להתרוקן מכל מה שנכנע בי, מכל מה שמתיש עכשיו אני רוצה בעיקר לא להרגיש כי דווקא כשטוב...

הכי אתה חסר לי בדברים הקטנים - בבדיחה שרק שנינו היינו מבינים בשנ"צ של יום שישי - ספה ועיתונים בפיליפינית חריפה עם אקסטרה בוטנים בקמטים...