אני לא יודע על מי לבכות קודם אז אני ממיין את הדמעות, כל פעם קצת אין לי מספיק עיניים כדי לבכות על כולם בבת אחת. (מתוך "חוטים שקופים")

את ההודעה הכי חשובה בחיי קיבלתי ברגע הכי לא צפוי. בתחילת המלחמה התקשרה אליי ענת, אמא של מאי נעים ז״ל. מאי, בת ה-24, נרצחה במסיבת הנובה. ״חרטנו משפט משיר שלך על המצבה של מאי. חשוב לי שתבוא להקריא אותו בטקס גילוי המצבה.״ ״בטח שאבוא... אפשר לשאול איזה משפט חרטתם?״ התעניינתי בזהירות. היא שתקה ואז ענתה – ״תנו לי למות כמו שאהבתי לחיות.״ ביום עצוב של נובמבר ישראלי, נערך הטקס. הגעתי לשם עם דף מקופל בכיס האחורי, ועליו מודפס השיר. אמא של מאי דיברה, ואז הזמינה אותי. אני ניגש למיקרופון

לכל אלה שנטבחו. שנלקחו. שנרצחו. לכל אלה שנחטפו. שנקטפו. שנשרפו. לכל אלה שנלחמו. ששילמו. שהתייתמו. לכל אלה שחיים אבל משהו בהם מת. לא נשתוק עד שנגיע אל חקר האמת.

לא משנה אם נטפס מתוך הבור אם יתחלף פה הדור אם נשפוך ליטרים של אור - יש פצעים שגם הזמן לעולם לא יצליח לסגור. (מתוך "חוטים שקופים")

כשתשבי על ספת הפסיכולוג בעוד כמה שנים ותסגרי איתי חשבונות ישנים - איך העברתי לך שריטה ועוד שריטה איך עשיתי לך בושות מול הילדים בכיתה איך איחרתי למופע חנוכה האחרון איך לא תמיד אמרתי את הדבר הנכון איך לא שמרתי בשקית את כל הציורים איך הייתי קצת שונה מהאבות האחרים איך בגללי את מתוסבכת עם גברים. תזכרי דבר אחד, ילדה, הורּות היא חידה ואבא שלך עשה את הכי-הכי טוב שהוא ידע. (מתוך "חוטים שקופים")

כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף לנֶצַח. מישהו ריסס על קירות לבנו התמימים את הגרפיטי: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כשמתבגרים, מבינים לאט-לאט שהנצח הזה הוא טריקי. כי ארמונות בחול לא נשארים לנצח. ואוכל במקרר לא נשאר לנצח. וגם אנשים, גם אנשים לא תמיד נשארים לנצח. אנחנו גדלים עם התפיסה שככל שמישהו מלווה אותנו יותר זמן, כך הוא יותר משמעותי וחשוב לנו. אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים. אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף. שנכנסו לחיינו לזמן מוגבל במטרה מסוימת. האנשי

יש דברים שעליהם כנראה לא אתגבר כבר לעולם לא משנה מה יגידו כולם שום צל לא יקל - לא הזמן, לא האל רק הבטן יודעת שאין לה גואל יש דברים שעליהם מה לעשות לא אתגבר כבר לעולם דברים שאוריד את הראש למולם כמו אדם בביתו שעל מיטתו שוכב ומחכה בשלווה למותו יש דברים שעליהם לא אתגבר כבר לעולם רק אלמד איך לחיות בכאב לצידם. (מתוך "שמש בצנצנת")