יש לי הרבה מה לתת, באמת. אחרי שנים של צום נהייתי רעבה הלב שלי עומד על המרפסת וצועק כל החיישנים שלי דרוכים לאהבה הגוף שלי בוער מהצורך לחבק התעייפתי כבר מזמן מכל המשחקים הפרפרים אצלי בבטן מחכים להתעורר פעם זה הרעיד לי את הנימים הכי דקים על פחות מזה אף פעם לא אוכל להתפשר כשאנשים עברו דרכי והשאירו בי כוויות נצמדתי כמו ילדה לסופים המתוקים עכשיו אני רוצה שותף לאשליות מישהו לרוץ איתו עמוק למרחקים בלילות אני יוצאת לשוטט להימלט והעולם בחוץ רומז לי, סבלני ומפוכח - יש לי הרבה, הרבה מה ל

לא נעים לי לבקש העלאה מהבוס או להחזיר איזו מנה פשוט כי לא טעים לא נעים לי להשתיק את הגברת במטוס או להגיד בסוף הדייט: "תקשיב, זה לא מתאים". לא נעים לי להוריד את החולצה בחוף הים או לבקש מהמוכר שיעשה קצת הנחה לא נעים לי מעצמי, לא נעים לי מכולם לא נעים לי להגיד: "אני אוהב אותך". לא נעים לי שתראה אותי בלי בגדים באור או לבקש את הכסף שהלוויתי חזרה להפציר בנדחפים: "לכו לסוף התור!" לא נעים לי אף פעם לבקש טיפה עזרה לא נעים לי לאסוף ממך חיבוק אחרון או להבריז למשפחה אחרי שכבר הבטחתי לשים

אחרי הכול אנחנו כאן טיפה קטנה בים גרעין שומשום על מפת העולם טלית מוכתמת בדם מדינת הגם-וגם כן, אנחנו עוד כאן עם כאב שיושב בתא המטען כוח טבע עקשן אור איתן שורדים נצחיים נלחמים לתקן - ואם זה לא נס, אז אני לא יודע מה כן.

הדבר הכי קשה שעשיתי זה להישאר בכאב. לא להסתובב ולהפנות לו את הגב. לא לעקוף או לדלג מעליו. בלי סיפורים לקרב את השמש. בלי כדורים לבלבל את הנפש. בלי חומרים לטשטש את הרגש. ואולי מה שמספרים נכון – הכאב הוא קרון על מסילת השינוי. הכאב הוא לא האויב, הוא סיכוי - להתעורר. לחצות את הגדר. אל עבר הצד המואר, האחר. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

ביום הולדת 5, לפני מעל שלושים שנה אמא שלי לקחה אותי לפיצה בשכונה היא קנתה לי משולש עם זית בצד קטשופ בוהק וכוס של ברד ביום הולדת 10, ממש-ממש מזמן עשו לי מסיבה במקלט של הבניין אכלנו פיתות עם חומוס ומלפפון ורקדנו נבוכים את הסלואו הראשון ביום הולדת 13, בר מצווה לילדון חגגו לי כמצופה - באולמי "בון בון" בין שנדלירים וקריסטל עמדתי להתעלף כשקראתי את הדרשה בקולי המתחלף ביום הולדת 18, טירוף של נעורים ברחנו תל-אביבה בלי לשאול את ההורים שרפנו ת'רגליים במסיבה הכי גדולה וגמרתי את הלילה מחו

לא רוצה לזכור אותך ככה - זקן ומבולבל עייף ואומלל חולה ומעורפל. הגעגוע מרחם עליי מעגל את התמונות זו הזקנה שמכתימה לי את הזיכרונות - היית מרים אותי על הכתפיים היית רץ איתי למים היית לוקח אותי לטייל בשבת אני מאבד אותך, אבא כל יום עוד קצת. לא רוצה לזכור אותך ככה - זקן ומבולבל עייף ואומלל חולה ומבוהל. ובחילוף התפקידים הזה, האכזרי אני נלחם לשמור אותך זקוף ובריא אני ילד מתלהב עם ניצוץ בעיניים - מחכה שאבא ירים אותו על הכתפיים. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

המראה שלך מקולקלת המבט שלך אטום שוב את מסתכלת ורואה הכול עקום את נצמדת לפינה ממשיכה להתייסר איך תמיד את מבחינה רק בכל מה שחסר והחיוך שלך כבול לצג של המשקל שנים את מתווכחת עם כל מה שמולך איך מישהו יכול לאהוב אותך בכלל כשאפילו בחושך את מסתירה את עצמך? המראה שלך מקולקלת כבר כל כך הרבה ימים שוב את מקללת ובוחרת בפגמים אנשים טיפשים קובעים לך מה נכון ועיניים בוחנות מתנפלות מכל צדדייך את נופלת לבורות של חוסר ביטחון בורות שאת עזרת לחפור במו ידייך המראה שלך מקולקלת ואת עומדת חשופה אני