בלי כל המסביב / נעם חורב

תודה שאת רואה אותי

בלי כל המסביב

את כל מה שמנמיך אותי,

את כל מה שמכאיב

את כל התחפושות המאוסות

והשקרים

שכבר שנים אני מוכר לעצמי,

לאחרים

תודה שאת רואה אותי

ככה, כמו רנטגן

את כל הבעיטות

שקיבלתי אז לבטן

הזוועות מהן בניתי

בסוף היום

גן עדן

תודה שמולך

אני לא צריך להתיפייף

השנים הפכו אותי

להיות אלוף בלזייף

והילד היחף

שוב יושב על הכתף

ומושך אותי למטה –

מהגג עד המרתף

תודה שאיתך

אני תמיד-תמיד יכול

להגיד גם דברים

שלא אומרים בקול

וזה בטח לא מובן

שיש לי כותל לסודות

כשכולם רואים את הבניין,

את מכירה את היסודות.

כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק...

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

פוסטים אחרונים