בעיר הזאת / נעם חורב
- horevnoam1
- 29 ביולי 2021
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 9 באוק׳ 2021
בעיר הזאת,
שאין לה רחמים
הלילה אף פעם לא תמים
אהבה היא עוד סיסמה שמרוססת על קירות
ואין בתים, אין בתים,
יש רק דירות
באיזה בר, כבר מאוחר
הם יושבים על כיסאות
מדברים על אמנות ועל שירים
אלוהים, גם הוא רווק -
מוזג בדידות אל תוך כוסות
והם שותים, והם שותים,
כמו שיכורים
בעיר הזאת,
שמקדשת פרובוקציות
אנשים סוגרים חוזה
עם אלוהי האפליקציות
והזמן תמיד קצוב,
והלוח הוא מחיק
ואם זה לא היה עצוב,
זה היה בכלל מצחיק
על ספסלי היחידים
את תפילת הבודדים
אני דקלמתי,
והיה לי קצת נעים -
לרחם שם על עצמי
ולחפש תמיד עם מי
ללקק בסוף כל לילה את הפצעים
בעיר הזאת, קרה לי נס -
מצאתי אהבה במקום בו
אנשים עסוקים רק
בלחפש.
פוסטים אחרונים
הצג הכולכל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק...
רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
Comentários