האחמ"ש / נעם חורב

״אני צריך שתשב קצת במושב של הנהג," חיימקה אמר לי באמצע הנסיעה. ״סבבה, תעצור פה איפשהו ונתחלף,״ עניתי לו. ״לא, לא בקטע כזה. בקטע מטאפורי.״

האמת היא שהוא לא היה צריך אפילו להסביר. שבע שנים אנחנו ביחד, ועם הזמן התקבעו להם תפקידים בתוך מערכת היחסים. כל אחד מצא את תחום האחריות שלו בתוך הקשר, ודבק בו בעקביות. זה לא משהו שדיברנו עליו, אלא מציאות שנובעת באופן טבעי - מתכונות האופי, מהאישיות ומהדינמיקה בינינו.

חיימקה הוא אדמה. איש צבא עם כל המשתמע מכך. הוא הרציונל. קול ההיגיון. הוא האחמ"ש של הקשר - הוא מתעסק עם החשבונות בבית. ומנהל את הלו״ז. ומשכפל מפתחות. וקובע לנו תור לרופא. הוא זה שמנווט את הספינה הזאת שלנו, והוא עושה את זה טוב. טוב מאד.

אני יותר שמיים. אומן עם כל המשתמע מכך. קול הרגש. האימפולסיבי. אני שם בבוקר שירים בפול-ווליום ורוקד ריקודי בטן על המיטה. אני מזמין לנו מקום במסעדות. אני דואג שבשישי בערב כל החבר׳ה יהיו אצלנו (מועבט, כמו שהצעירים קוראים לזה).

ואני אחד כזה ששוכח הרבה. שמכניס את האשראי לכביסה. שנתקע בלי סוללה בטלפון. גם כי אני מפוזר, וגם... כי בואו, זה נוח להיות שכחן. אז אם הוא הקפטן של הספינה, אני ללא ספק הצוות הווי ובידור שלה.

עד פה הכול טוב ויפה. כל אחד והתפקיד שלו. אבל מה קורה כשלאדמה מתחשק פתאום להיות שמיים? או כשהשמיים רוצים להיות אדמה? מה עושים כשאחד הצדדים מואס בתפקיד שדבק בו, ומחליט שזה לא מתאים לו יותר?

אז כשחיימקה ביקש שאשב במושב של הנהג (מטאפורית!) – הבנתי הכול. כי בחייאת, כמה אפשר לסחוב על הגב את תפקיד המבוגר האחראי? כמה אפשר להיות זה שבודק? ומוודא? ומגבה?

לפעמים אנחנו כל כך מתקבעים בתפקידים שלנו בתוך מערכת היחסים, שאנחנו לא שמים לב שאחד הצדדים סובל או מחפש שינוי. הרי גבולות האחריות הדמיוניים של הקשר לא באמת עשויים מפלדה. אפשר לכופף אותם, למעוך ולעצב. הכול בהתאם לדינמיות המשתנה של מערכת היחסים.

וכמה חשוב להיות קשוב לרצונות של הצד השני, גם אם הוא מדבר במטאפורה, כשבעצם הוא מנסה להגיד: ״הלו, כפרה, התעייפתי. תורך להוביל.״

המשכנו לנסוע. שמתי עליו יד ואמרתי: ״טוב, תוריד אותי פה. צריך לקנות מטעֵן לטלפון. והמשלוח מהסופר יגיע בין 2 ל-4, אני אדאג להיות בבית ולסדר הכול.״ ״סבבה, אני אמצא לנו משהו כיפי לעשות הערב,״ הוא חייך אליי. אני אומר לכם, לא רחוק היום שהוא גם יפצח בריקודי בטן סוערים על המיטה.

(מתוך "שמש בצנצנת")