top of page

זמני / נעם חורב

ופתאום,

הלב שלך הפסיק לפעום.

הכול קרה כל כך מהר

בלי שום סימן, בלי שום הסבר

ובין דמעה לעוד דמעה

השארת לי גם צוואה -

הבנתי איך הכול זמני

איך שום דבר לא הגיוני

ואיך השיר שלנו כאן

הופך להיות אבק בזמן

והפסקתי אז לדפוק חשבון

על מה נכון או לא נכון

על מה יגידו אחרים

על לרצות את ההורים

על מה יהיה איתי מחר

ופתאום הרגשתי משוחרר

לא חישבתי כל קלוריה

לא שיננתי את ההיסטוריה

של כל טעות או פגם קטן

והפסקתי אז להיות קורבן

של עצמי, של העולם

של לנסות להיות מושלם

ואני עדיין שואל בכל הזדמנות

איך לעזאזל זה יכול להיות

שאתה היית צריך למות

כדי שאני סופסוף

אתחיל לחיות.

(מתוך 'שמש בצנצנת')

留言


פוסטים נבחרים
bottom of page