כתמים / נעם חורב
- horevnoam1
- 18 במאי 2021
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 9 באוק׳ 2021
ושוב בשבועות,
כמו בכל שנה –
אני לובש חולצה לבנה
ונשבע להיזהר עד הרגע האחרון
ולהחזיר אותה הפעם
בלי שום כתם לארון
אבל הנה,
ברגע של חוסר הקפדה
אני לוקח ביס מאיזו פשטידה,
או מלזניה
או מקיש
ופתאום בלי להרגיש
שפריץ עצבני של שמנת חמוצה
מתעופף
ואז נוחת לי ישר על החולצה
והשלמתי עם הזמן -
אני לא טיפוס
שיכול ללבוש לבן
מבלי שיתלכלך.
או לשתות קפה קטן
מבלי שישפך.
או לשים את הלב על השולחן
מבלי שימעך.
אז שבחג הקרוב נלמד לשחרר
לדאוג קצת פחות,
לצחוק קצת יותר
שנחטוף ונטרוף כמו ילדים -
ושנחיה בשלום גם עם הכתמים.
פוסטים אחרונים
הצג הכולרק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...
Comments