לב חדש מהניילונים / נעם חורב

אמא שלי חולת ניקיון.⁣ אני זוכר אותה ביום שישי, עם קוקו-ספונג'ה ומוזיקה פול-ווליום, מחזיקה מגב ביד אחת, שפריצר ביד שנייה - ונכנסת לאטרף. ⁣ הייתי צריך לחכות בחוץ עד שיתייבש (חס וחלילה שאדרוך על הרטוב ואשאיר לה סימנים!).⁣ ואיתי, מחוץ לבתיהם - היו מחכים גם הבת של שרה התופרת, והבן של יפה מהפיצוחים, והבת של אסתי המורה - פרלמנט הילדים המחכים, שזכו באמא חולת ניקיון.⁣ ⁣ פעם קלטתי אותה מגהצת מגבות מטבח.⁣ פעם בהיתי בה שואבת את שואב האבק בשואב קטן יותר.⁣ פעם תפסתי אותה משפריצה על אבא שלי עם השפריצר, ועוברת עליו עם סמרטוט.⁣ ⁣ לפני שבוע ביקרתי בעפולה.⁣ נכנסתי הביתה ו... בלגן. ⁣ כלים בכיור.⁣ צעצועים מפוזרים על הרצפה.⁣ שמיכת פליז מכווצ'צ'ת על הספה.⁣ נעליים זרוקות על השטיח.⁣ תוהו ובוהו.⁣ הסתכלתי עליה המום, והיא מיד הבינה וסיננה לי, "בסדר, בסדר, כולה קצת בלגן... מחר אני משתלטת על הכול״. ⁣ ⁣ כנראה שאמא שלי, סוף סוף, הפנימה משהו חשוב:⁣ בית מבולגן זה בית שחיים בו.⁣ ⁣ יש כלים מלוכלכים בכיור כי תודה לאל - לא חסר אוכל.⁣ ⁣ והצעצועים מפוזרים על הרצפה כי טפו-טפו יש כבר הרבה נכדים,⁣ והם כולם בריאים ושמחים, ואוהבים להשתולל אצל סבא וסבתא,⁣ ולפזר את הלגו שמחר ינעץ את שיניו המחודדות ברגלו החשופה של אבא שלי.⁣ ⁣ והשמיכה על הספה נשארה שם מאתמול, כשלאמא שלי היה קר,⁣ ואבא שלי הביא לה כרבולית שהם קיבלו במבצע באיזו תחנת דלק.⁣ ⁣ ויש נעליים בסלון כי אבא שלי, ברוך השם, עם כל בעיות הגב שלו,⁣ עדיין יוצא להליכות, חוזר מותש, זורק אותן על השטיח וצונח על הספה.⁣ ⁣ והבית כולו מקושט בבלגן שיוצרים בני האדם שחיים בו, וכל חלק בו הוא אנדרטה לסיטואציה אנושית או לרגע קטן, ובעיקר – הבלגן הזה הוא עדות חיה לבית מפוצָץ בחום, ובאוכל טוב, ובריבים משפחתיים, ובנכדים שובבים, ובים של אהבה.⁣ חדרים לבנים סטריליים שמורים לבתי משוגעים. ⁣ ⁣ וכמו הבית, ככה גם הלב.⁣ לב מבולגן, שרוט, לב שפועם בכאוס מוחלט – ⁣ הוא לב שביקרו בו. שטיילו בו.⁣ וכאבי הלב שלנו, הם סימן לכך שמישהו דרך על אדמת לבנו והשאיר טביעות רגל, התגלגל בבוץ, והפך את הסדר הקפוא ששורר בלב בודד, בלב חדש מהניילונים.⁣ ⁣ והלוואי שעד סוף ימיי אנשים ייכנסו ויצאו מסלון לבי - ⁣ ישוטטו בין החדרים, יחלצו נעליים, יפזרו לגו,⁣ ישאירו כלים ויעשו בלגן.⁣

פוסטים נבחרים