לחיי המוזרים / נעם חורב
ואולי גם אתה מרגיש לא שייך
מתקלח פעמיים ועדיין מלוכלך
כל כך רוצה להיפתח
ותמיד נשאר סגור
שנים שהכפתור של הדמעות שלך שבור
ואולי גם אתה תמיד מתגעגע
למי או למה - אתה אף פעם לא יודע
בלילות אתה שומע
מחוץ לחלונך
הם חוגגים שם בלעדיך,
משמחה לשמחה
ואולי גם אתה מפליג באוניות
מנותק מהעולם, מחובר לאוזניות
האהבות הזמניות
כבר הפכו אותך אטום
ורק אותו משפט חוזר:
"זה, לא יצא ממנו כלום".
ואולי גם אתה משקיף מהצד
מוקף באנשים אבל איכשהו לבד
נשארת ילד מפוחד
שההורים אז שכחו
מחוץ לגן,
כשאת כולם כבר באו ולקחו
ואולי יום אחד תבוא אליי פתאום
אני מבטיח לפנות לך אצלי הרבה מקום
ולספר לך בלילה, בשפתיים יחפות
שהילדים האבודים הם הנשמות הכי יפות
ואז נמזוג איזו כוסית לשנינו, ונרים -
לחייך
לחיי
ולחיי המוזרים.
(מתוך ׳טיוטה של אושר׳)