רוב הישראלים / נעם חורב

רוב הישראלים הם אנשים טובים. לפעמים אנחנו נוטים לשכוח את זה.


הקצוות המכוערים משתלטים על השיח הציבורי ומושכים את כל האש. אני שומע בלי סוף - "מה נהיָה מהמדינה שלנו? מה נהיה?" אבל האמת היא שרוב הישראלים לא נמצאים בקצוות.


בסופו של דבר, רוב הישראלים לא מושחתים.


הם קמים מוקדם בבוקר לעבודה, קורעים ת'תחת, משלמים מיסים, נאבקים במשכנתא. רובם לא מקבלים שוחד, לא מלבינים כספים, לא מעבירים כסף מתחת לשולחן. הם רק רוצים לגמור את החודש. לקנות דירה. לטוס פעם-פעמיים בשנה לחו"ל. להעניק לילדים שלהם חיים נוחים.


רוב הישראלים סבבה עם זה שכל אחד יאמין באלוהים בדרך שלו. הם מוצאים יופי בדת, ונהנים מהפריווילגיה לבחור בה מה שמתאים להם ולאורח חייהם. הם רוצים לשמר את היהדות גם כתרבות, להנחיל אותה לילדיהם, לא לזרוק לפח מסורת בת אלפי שנים. הם מתיישבים סביב שולחן ליל הסדר מצוחצחים ומסורקים. הם צמים ביום כיפור. הם מדליקים חנוכייה בחנוכה, ובסתר לבם מאמינים בניסים. הם מקבלים את זה שבתי הקפה ייפתחו בשבת, גם אם לא יבקרו בהם בעצמם. הם לא יעשו מנגל במרפסת ביום כיפור, כי הם מכבדים את השכן הדתי שלהם. הם מבינים שאמונה זה עניין פרטי, ומייחלים למצוא דרך ללמוד לחיות פה יחד בלי לדרוך זה לזה על הבהונות.


רוב הישראלים רוצים פתרון אמיתי לבעיה המדינית.


בין הימין הקיצוני המתלהם לשמאל הקיצוני המרתיח - יש עַם שלם שרק רוצה לחיות בשקט. שרק רוצה לישון טוב בלילה. שרק רוצה להבטיח לילד הקטן שלו, "כשתגדל, כבר לא יהיה צבא". להבטיח ולהאמין. שמוכן להגיע לפשרה בשביל שלום אמיתי. שנמאס לו ממבזקים, מפיגועים, משנאת חינם, מהבטחות שווא. יש קול שפוי שמבין שהסכסוך מורכב. שאין נוסחאות קסם. שאף אחד מהצדדים לא ייעלם באורח פלא, ולכן בסופו של דבר נצטרך למצוא פתרון פרקטי שיכלול, עם כל הקושי, ויתורים משני הצדדים. יש עם שלם שלא רוצה לשנוא, שלא רוצה לנקום, שלא רוצה להמשיך לשלם את המחיר הבלתי אפשרי הזה.


רוב הישראלים עפים על גיוון תרבותי.


הם נהנים מחנוך לוין ומהתזמורת האנדלוסית. מחוה אלברשטיין ומשרית חדד. מיהודה עמיחי ומשבזי. מחידוש של עומר אדם לשיר של אריק אינשטיין. הם בעד שוויון הזדמנויות שיבטא את הפסיפס התרבותי המדהים שלנו. הם לא חושבים שצריך לרמוס תרבות אחת כדי להאדיר את האחרת. הם מבינים ומאמינים שיש כאן מקום לכולם, מזרח ומערב, ושהשיח סביב תרבות חייב להיות מפייס ומאחד ומקרב, ובשום אופן לא מפלג או מלהיט.


רוב הישראלים מאמינים שיש יותר מדרך אחת לאהוב, להתחתן ולהקים משפחה. רוב הישראלים יזרקו מטבע לקבצן ויקומו לקשיש באוטובוס. רוב הישראלים לא ידחפו בתור. רוב הישראלים שיוצאים בשבת למגרש רוצים ליהנות מכדורגל טוב ולא להתנהג כמו בּבּונים. רוב הישראלים לא מטנפים את החופים היפים שלנו או את הבניאס או את מכתש רמון.


בתכל'ס, רוב הישראלים הם אנשים טובים. רוב הישראלים הם אני ואתה.


כל כך קל לנו לחשוב אחרת, כי הכול מתפוצץ במהדורות הערב, ברשת, ברחוב. קולות השנאה, ההסתה והבורות מוגברים לדציבלים בלתי אפשריים, והכול בגלל קומץ אנשים שבשום פנים אינם מראָה של החברה הישראלית. שנאה מצטלמת יותר טוב. אלימות מביאה יותר רייטינג. הרשתות החברתיות הן מגפון ענק שהופך כל לחישה לצרחה מחרישת אוזניים, ובסופו של דבר - הקיצוניים צועקים חזק מאיתנו. הקול השפוי, המפוכח, האנושי - מוחלש ומושתק, נופל בין הכיסאות, נעשה שקוף.


אבל, רוב הישראלים הם אנשים טובים.


הם יעצרו בצד הדרך כדי לעזור עם פנצ'ר. הם לא רוצים קורבנות בשום צד. הם דומים לי ולך. הם אנשים הגונים שפשוט התעייפו מלשבת מול מהדורת החדשות בערב ולשאול את עצמם בכל פעם מחדש: "מה נהיה מהמדינה שלנו? מה נהיה?"


(מתוך ׳טיוטה של אושר׳)

פוסטים נבחרים