מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? / נעם חורב

לפני שבוע, ילדה בת 8 לימדה אותי שיעור לחיים.

לא סתם ילדה, האחיינית המתוקה שלי.

ישבנו בסלון וניהלנו שיחה (כשאני אומר ניהלנו שיחה - אני מתכוון לזה שהיא הייתה תקועה עם העיניים בטלפון ואני ניסיתי לשאול שאלות).

"מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?" השתמשתי בשאלה הכי שחוקה בספר.

היא המשיכה ללחוץ במיומנות עם הידיים הקטנות שלה על הטלפון, וענתה תוך כדי: "מממ... אני רוצה להמציא משחקים לטלפון!!"

יופי, יופי! חשבתי לעצמי. הילדה רוצה היי-טק.

עוד לפני שהספקתי לקחת שלוק מהקפה, היא כבר המשיכה: "אה... וגם רקדנית של סטטיק ובן-אל!"

לא היו לי כלים להתמודד עם התשובה השניה שלה, אז חייכתי וקרצתי לה: "נשמע כיף!"

"וגם לבנות בית מלון לכלבים שאין להם בית", היא סידרה את הפוני שנפל על העיניים הטובות שלה, ואני התמוגגתי מנחת.

"אה... וגם ליצנית של ליצנים, כי אין מי שיצחיק אותם!!" – היא לא עצרה.

האינסטינקט הראשוני שלי היה להפציר בה: "את לא יכולה להיות כל כך הרבה דברים!! תבחרי משהו אחד!!"

אבל אז עצרתי וחשבתי לעצמי – למה?

גידלו אותנו לתת תשובה אחת מוגדרת ומוחלטת לשאלה הזאת –

מה נרצה לעשות כשנהיה גדולים?

אבל מה אם יש כמה תשובות?

יכול להיות שפעם, בתקופות אחרות, היינו נאלצים לבחור מקצוע אחד, ולדבוק בו כל החיים. אבל הימים השתנו, הקצב השתנה, אנחנו השתנינו.

העולם הוא כבר לא פרוזדור צר וארוך. הוא שדה פתוח ומלא בהזדמנויות ובאפשרויות.

ואנחנו... אנחנו מתבגרים, משתנים, מתפתחים, וככה גם החלומות והשאיפות שלנו. יש בנו כל כך הרבה צבעים שרוצים לבוא לידי ביטוי.

ההחלטות המקצועיות שלנו לא חקוקות באבן, הן כתובות בחול - ויכולות להשתנות, להימחק, להיוולד מחדש או פשוט לחיות בהרמוניה זו עם זו.

אנחנו תמיד מחפשים דרך אחת בטוחה, סלולה, וודאית, כשבעצם אנחנו יכולים לצעוד באינספור שבילים - בכל אחד מהם נראה נוף אחר, נפגוש אנשים שונים ונגלה בעצמנו צדדים שונים.

אני פוגש כל כך הרבה אנשים שמתייסרים בכל מה שקשור לחיים המקצועיים, שמתפתלים מהדילמה מה ללמוד, שנבהלים מהמחשבה של לשנות כיוון או לנטוש את לימודי התואר שלא מתאים להם יותר, כשברוב הזמן הם שוכחים שהכל הפיך, שהעולם דינאמי, שאנחנו יכולים להיות כל מיני דברים, ושיכול מאוד להיות שהם חלמו כל החיים על היי-טק, אבל בסוף הם ימצאו את עצמם רוקדים עם סטטיק ובן-אל.