תודה / נעם חורב
רציתי להגיד לך תודה.
תודה שעזבת אותי.
רק לפני כמה שנים שכבנו על הגג, מסתכלים על השמיים, וברגע אחד שלא אשכח – היד שלך נפרדה מהיד שלי.
כל כך הרבה כוכבים נפלו בלילה ההוא, אבל אף אחד מהם לא הצליח להגשים את המשאלה היחידה שלי - שתישאר.
מי היה מאמין שבסוף אחזור רק כדי להגיד לך תודה.
תודה שעזבת אותי.
תודה, כי גיליתי שאני יכול להיות לבד. שאני מסוגל לסבול את עצמי.
אתה מבין, לא היה לי לאן לברוח יותר, אז נאלצתי לעמוד מול עצמי באור, להסתכל לכל החולשות שלי בעיניים, לרדת אל המקומות הנמוכים ביותר, רק כדי לעלות שוב.
תודה שעזבת אותי.
תודה, כי כשאין לך על מי להישען - אתה לומד להישען על עצמך.
הסתובבתי בלילות עם בטן שורפת מאלכוהול ומבדידות, הגעתי לחוף והתיישבתי מול הים, חלש ומלוח, ובפעם הראשונה מזה הרבה מאד זמן – דיברתי עם עצמי.
תודה שעזבת אותי.
אנשים אחרים נכנסו ויצאו מהדירה שלי באישון לילה. אנשים זרים ובודדים כמוני שחיפשו אינטימיות מזויפת ללילה, שרק רצו מישהו לישון איתו, מישהו שיקל על הכאב, וגרמו לי להבין שלא משנה כמה אנסה - אני לא יכול להסתפק בפחות מהדבר האמיתי.
תודה שעזבת אותי.
כי גיליתי שאני חזק. שאני שורד. שלא נתתי לעצמי מספיק קרדיט.
שברגע האמת, כשנדרשתי לעמוד על הרגליים האחוריות ולתת פייט, מצאתי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי.
תודה שעזבת אותי.
כי גיליתי את החברים שלי מחדש. הם היו שם בשבילי ונתנו לי את הספה שלהם ואת הלב שלהם, החזיקו לי את הראש, הקשיבו לחפירות שלי ולא שפטו אותי לרגע, גם כשעשיתי שטויות.
תודה שעזבת אותי.
כי אחרת לא היו קורים לי כל הדברים הנפלאים שקרו לי בזמן האחרון.
אחרי שעשן השריפה מתפזר, מגיע אוויר חדש, מנחם, כזה שגורם לך להאמין שהכל אפשרי.
וכמה זה משונה, שבחיים האלה, מי שמפרק אותך לחתיכות הוא גם זה שבסוף בונה אותך.
מי שמפיל אותך הוא גם זה שבסוף תופר לך כנפיים.
מי שפוגע בך הוא גם זה שבסוף מציל אותך.
אז תודה שהצלת אותי.
ותודה,
תודה שעזבת אותי.