סוף / נעם חורב

כשראיתי אותך איתה

קרה לי משהו מבפנים

חטפתי את הכאפה

ישר לפנים

ופתאום הבנתי אחרי כל השנים –

שאני ואתה כבר לא נחזור

ואם נשאר אור

שמוכר תקוות-שווא

עדיף לכבות אותו כאן ועכשיו

ובפעם הראשונה

הייתי מוכנה

לעבור בתחנה

שבה אתה נוסע

ובפעם הראשונה

הייתי מוכנה

לשחרר אותך

שניה לפני שאשתגע

כנראה שהייתי צריכה סוף סגור

כהה ומוחלט, חזק וברור

כזה שינעל לי את כל הקצוות

שלא ישאיר לי מקום לקוות

כי רק כשראיתי אותך איתה

הבנתי שאתה

כבר לא תחזור אל שתי ידיי

ושאתה מאושר

באמת

בלעדיי.

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...

פוסטים אחרונים