הפתעה / נעם חורב
"יש לי הפתעה!!" אמרת וחייכת
החזקת לי את היד, ואז פתאום לקחת -
סרט שחור כדי לקשור לי את העיניים
"יהיה לך זמן לשאלות, אל תנחשי עוד כלום בינתיים!!"
אז יצאנו מהבית, ועלינו למכונית
ולא ידעתי כלום, ולא הבנתי ת'תכנית
והגברת את המזגן כששייטנו בדרכים
אבל אני בכלל אוהבת חלונות טיפה פתוחים
והרגשתי לא נעים, אז שיחקתי את המשחק
ושמעתי את הלב שלך דופק חזק-חזק
וככה, בנסיעה, עם עיניים עצומות -
הפחד התחיל לחלחל לעצמות
כי יותר מדי זמן אני חושבת לוותר
ואולי דווקא עכשיו אני אצליח לדבר
לפרוק את הספק שהיה בי עוד סגור
ובעיניי המכוסות - ראיתי כה ברור
אז התחלתי לשחרר את כל מה שאז הודחק -
"בזמן האחרון, יש איזה מרחק..."
ולא אמרת כלום, והרגשתי אבודה
אז המשכתי להפגיז בקלישאות של פרידה
והצתת סיגריה כשההגה בין ידיך
ושמעתי את מלודיית הדמעות שעל פניך
וככה, במכונית, כשאני איני רואה
שברתי את לבך, בדרכי להפתעה
ועצרת את המכונית כשכמעט כבר השתגענו
ואמרת בקולך הסדוק: "עכשיו הגענו"
ויצאנו, והתרת את הסרט מעיניי
והרגשתי משוחררת, קצת יותר מדי
והשפלת את המבט כמו מישהו שטעה
וגמגמת בחצי חיוך: "הפתעה!!"
אז הרמתי את ראשי לאור המהבהב
בכתובת אש " התינשאי לי?"
ששרפה לי את הלב.