רופא / נעם חורב
הייתי בטוחה שעד עכשיו זה יעבור,
שהזמן יעזור
לטשטש את הפנים
העבר הוא כמו מגנט שמושך שוב לאחור,
אפילו שחלפו כמה שנים.
הייתי בטוחה שעד עכשיו אני אשכח,
אבל איכשהו זה נפתח
ונשפך ישר לוריד
מתחת לכיור שבנפשי, עמוק בפח
עוד מחכה שקית של זבל, שאף אחד לא מוריד.
ודווקא כשטוב לי פתאום זה מתעורר
מול סדרה בטלוויזיה או עם המשפחה
וזה אף פעם לא נותן לי באמת להיקשר
וזה אף פעם לא נותן לי באמת להיות שמחה.
אומרים שהזמן הוא רופא, ולרוב,
הוא משקיט את כל מה ששורף בעיניים
אבל לפעמים גם לרופא הכי טוב -
החולה מת ממש בידיים.