לא, כן / נעם חורב

שמעתי כל כך הרבה "לא" בחיי

אנשים חלפו לנגד עיניי -

זרקו לי מילה כבדרך אגב,

סובבו את הראש והפנו את הגב.

ושמעתי,

שאני לא מספיק נכון

ולא מספיק מוכשר,

שאין לי כסף בחשבון

או איזה אבא מקושר.

ונשארתי עם עצמי, מפוצץ בדאגות

כשכל גפרור בחושך הפך למדורה

החלומות זרקו אותי מכל המדרגות

וחיכו שאתחיל לטפס בחזרה.

והילד שבי, כמעט ונכנע

כמעט שאיבד כל טיפת אמונה

וזרעי הספק העקשן, המוכר

הפכו בי ליער סבוך ואכזר.

וגיליתי,

שלא משנה עד לאן אתרחק

ועד כמה ייפול האור על פניי

בכל פעם שיכה אותו ספק -

הילד ההוא ישתקף מעיניי.

וכל "לא" ששמעתי -

שבר את רוחי,

וכל "לא" שקיבלתי -

חיזק את כוחי.

וכמה זה קשה לדמיין

שה"יש" עוד יגיע מתוך כל ה"אין"

שאם אפשר להרוס -

אז אפשר לתקן,

ושבסוף כל ה"לא"

מחכה איזה "כן".