שביזות יום א' / נעם חורב

תמיד לפני יום ראשון

אנ׳לא רוצה ללכת לישון

אני מכון ת׳שעון לאט לאט

ומושך את השבת

קצת

ועוד קצת

ורק עוד קצת.

אני משכנע את עצמי בלי מילים

ששביזות יום א׳ זה רק לחיילים

שאין מה להתבאס

כי השבוע יכנס,

יעבר מהר-מהר

ובלי שארגיש -הוא תכף ייגמר.

וכשיום ראשון מגיע

אנ׳לא מצליח להתניע

ואין לי כוח לקום

ואין לי חשק לכלום

וכל ההבטחות של הלילה הקודם

איכשהו בורחות ומצליחות להיעלם.

והלוואי והייתה בי אמונה

כמו של האנשים המחייכים בתמונה

שאומרים שיום ראשון

זה לא אסון -

זו מתנה,

שטוענים: הכל בראש -

את האושר לא צריך לבקש,

צריך לדרוש.

אז הנה אני שוב

טיפה עצוב

לפני שהסופ״ש בורח

משכנע את עצמי בקול

שאני כבר ילד גדול

ושביום ראשון הזה -

אני שמח.