פתטי / נעם חורב
כשהמורה שלי לספרות נתנה לנו תרגיל
ושאלה מי רוצה להקריא אותו בקול
כמעט שכבר הצבעתי ובאתי להתחיל
אבל כל כך התביישתי, ששתקתי כמו גדול.
והשיר נשאר בתיק, קצר אבל פואטי -
רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטי.
לפני שנה, בחתונה, הסתובבתי באולם
שתיתי חצי בר, אז רציתי רק לרקוד -
לשרוף את הרחבה, מה אכפת לי מכולם?
אבל איכשהו בסוף נשארתי לעמוד.
ושמרתי על פאסון, וממש לא נהניתי -
רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטי.
במועדון בדרום העיר, כבר לילה, מאוחר
ראיתי בחורה יפה ממש כמו שיר
כמעט שכבר ניגשתי לבקש את המספר
אבל הפחד מדחייה מיסמר אותי לקיר.
"בטח היא תפוסה", תוך שניה המצאתי -
רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטי.
וכשהיה לי אז חלום, רחוק ולא מושג
שכנעתי את עצמי: "כמוני יש מיליון"
במקום לצעוק חזק, ישר מראש הגג
פחדתי מה יגידו, והמשכתי עוד לישון.
והוא נכנס למגירה, עם כל מה שהחבאתי -
רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטי.
והיום זה די מצחיק - כל מה שקרה
כי אין לי שום חלום ואין לי בחורה
ואין לי חוויות או טעיות או רגעים
רק ערימה של חרטות שקוראים להן חיים.
יותר אנ׳לא דופק לאף אחד חשבון
שיגידו חי בסרט, זה עושה לי תאבון
גמרתי להיות קטן ואימפוטנטי -
רק לא לצאת פתטי. רק לא לצאת פתטי.