מאה אלף / נעם חורב

לפני חמש שנים בערך

קצת איבדתי את הדרך

אז במקום לבכות בלילות המרים

פתחתי עמוד בפייסבוק,

וכתבתי בו שירים

כתבתי על בדידות

ועל אהבה

ועל ייאוש

ועל תקווה

כתבתי על פצעים

ועל נשיקות

ועל אמא שלי

ועל פחמימות ריקות

וזה נהיה מן קטע

כי אנשים התחילו לעקוב

ולחטט

ולצטט

ואפילו לאהוב

והיום העמוד הזה הגיע

למאה אלף עוקבים

אז חייבים לחגוג את זה,

פשוט חייבים!

בהתחלה חשבתי להוציא ידיעה

לעיתון

או לבקש מצוקרברג שיצלם איזה

סרטון

או אולי שלט ענק באיילון

(אה, כבר היינו בסרט הזה, נכון...)

בסוף החלטתי לכתוב שיר קטן

בלי זיקוקים ובלי בלגן

רק להגיד תודה לכל מי שעוקב -

אין לכם מושג מה זה עושה לי בלב...

ואני יודע שפייסבוק זה חדשות ישנות

ושבאינסטוש החיים הרבה יותר קלים

אבל אף פעם לא הייתי איש של תמונות

תמיד הייתי איש של מילים.