כמוך / נעם חורב
התקשרתי אלייך לשאול מה עניינים ואיך את שורדת בימים האחרונים וגייסתי קול אמפטי, וחרצתי בנחישות: "רק את והילדים, זה בטח לא פשוט..."
ואמרתי לך: "את בטח מטפסת על הקירות אוטוטו הכל נגמר, הם יחזרו למסגרות ואז הם ישגעו בעיקר את הגננת מסכנה שלי, תנוחי, את בטח מתחרפנת!" ואת, את רק שתקת, ואז אמרת בעדינות: "על מה אתה מדבר? קיבלתי הזדמנות - להכיר את הילדים שלי הרבה יותר טוב לראות אותם גדלים, ככה מקרוב יש המון שלא הספקתי לדעת עליהם כבר הרבה זמן לא בילינו, רק אני והם הקטנה שלי קורעת, והגדול כזה מלאך זאת תקופה כל כך יפה, שאף פעם לא אשכח
ברור שזה לא קל, ושהגוף שלי מותש אבל זכיתי לגלות אותם כל יום מחדש להקשיב להם חופרים, ולשיר איתם שירים בלי שום הפרעות, או הודעות, או סידורים אז גם אם זה קשה, ובטח לא מושלם לא הייתי מחליפה את זה בעד שום הון שבעולם." וחשבתי לעצמי עד כמה זה מדהים כי זה נכון שעדיין אין לי ילדים אבל כשיום אחד יהיו לי, אני ממש רוצה לסמוך על המילים שאז אמרת לי ולנהוג בהם - כמוך.