רוב הישראלים / נעם חורב
רוב הישראלים הם אנשים טובים.
לפעמים אנחנו נוטים לשכוח את זה.
הקצוות המכוערים משתלטים על השיח הציבורי ומושכים את כל האש.
אני שומע בלי סוף - "מה נהיָה מהמדינה שלנו? מה נהיָה?"
אבל האמת היא שרוב הישראלים לא נמצאים בקצוות.
בסופו של דבר, רוב הישראלים לא מושחתים.
הם קמים בבוקר לעבודה, קורעים ת'תחת, משלמים מיסים, נאבקים במשכנתא.
רובם לא מקבלים שוחד,
לא מלבינים כספים,
לא מחפשים קיצורי-דרך,
הם רק רוצים לגמור את החודש. לקנות דירה.
להעניק לילדים שלהם חיים נוחים.
רוב הישראלים סבבה עם זה שכל אחד יאמין באלוהים בדרך שלו.
הם מוצאים יופי בדת, ונהנים לבחור בה מה שמתאים לאורח חייהם.
הם מתיישבים חגיגיים סביב שולחן ליל הסדר.
הם מדליקים חנוכייה בחנוכה, ובסתר לבם מאמינים בניסים.
הם לא יעשו מנגל במרפסת בכיפור, כי הם מכבדים את השכן שלהם.
הם מבינים שאמונה זה עניין פרטי, ומייחלים למצוא דרך לחיות פה יחד בלי לדרוך זה לזה על הבהונות.
רוב הישראלים רוצים פתרון אמיתי לבעיה המדינית.
בין הימין הקיצוני המתלהם לשמאל הקיצוני המרתיח -
יש עַם שלם שרק רוצה לחיות בשקט.
שרק רוצה לישון טוב בלילה.
יש קול שפוי שנמאס לו ממבזקים, מפיגועים, משנאת חינם, מהבטחות שווא.
שמבין שהסכסוך מורכב, שאין נוסחאות קסם, ושהוא יגרור וויתורים קשים משני הצדדים.
רוב הישראלים עפים על גיוון תרבותי.
הם נהנים מחנוך לוין ומהתזמורת האנדלוסית.
מחוה אלברשטיין ומשרית חדד.
הם בעד שוויון הזדמנויות שיבטא את הפסיפס התרבותי המדהים שלנו.
הם לא חושבים שצריך לרמוס תרבות אחת כדי להאדיר את האחרת.
הם מבינים שיש כאן מקום לכולם, מזרח ומערב,
ושהיופי הגדול נולד מהערבוב הזה.
רוב הישראלים מאמינים שיש יותר מדרך אחת לאהוב, להתחתן ולהקים משפחה.
רוב הישראלים יזרקו מטבע לקבצן ויקומו לקשיש באוטובוס.
רוב הישראלים לא ידחפו בתור.
רוב הישראלים שיוצאים בשבת למגרש - לא מתנהגים כמו בּבּונים.
רוב הישראלים לא מטנפים את החופים היפים שלנו. או את הבניאס. או את מצפה רמון.
בתכל'ס, רוב הישראלים הם אנשים טובים.
רוב הישראלים הם אני ואתה.
כל כך קל לנו לחשוב אחרת, כי הכול מתפוצץ במהדורות הערב וברשת.
קולות השנאה, ההסתה והבורות מוגברים לדציבלים בלתי אפשריים, והכול בגלל קומץ אנשים שבשום פנים אינם מראָה של החברה הישראלית.
שנאה מצטלמת יותר טוב.
אלימות מביאה יותר רייטינג.
הרשתות החברתיות הן מגפון ענק שהופך כל לחישה לצרחה מחרישת אוזניים, ובסופו של דבר - הקיצוניים צועקים חזק מאיתנו.
הקול השפוי, המפוכח, האנושי - מוחלש ומושתק. נופל בין הכיסאות. נעשה שקוף.
אבל,
רוב הישראלים הם אנשים טובים.
הם יעצרו בצד הדרך כדי לעזור עם פנצ'ר.
הם לא רוצים קורבנות בשום צד.
הם דומים לי ולך.
הם אנשים הגונים, שפשוט התעייפו מלשבת מול החדשות בערב ולשאול את עצמם: "מה נהיָה מהמדינה שלנו? מה נהיָה"?