חרם
ילד שעשו עליו חרם
אף פעם לא באמת מחלים
הוא נושא עליו צלקת
ואת כובד המילים
וגם כשזה נדמה שהוא בסדר
מבפנים הוא מתפקע מבדידות
וסוחב עליו את כל עקבות העדר
שדרס לו בלי לשאול את הילדות
הוא הופך להיות חייל או מפקד
והוא חלק מהחבר'ה בכאילו
אבל בסוף מכל פיצוץ נשאר גם הד
וילד שצועק חזק הצילו
והוא מצליח במקום העבודה
מחייך שם לכולם עם העיניים
ואז מרגיש בלב את הצביטה
כשהם לא קוראים לו שוב לצהריים
והפצע בנשמה ממשיך לשרוף
גם כשהוא מרגיש כבר מאושר
הוא מבלה חיים שלמים רק בלשלוף
את הקוצים של העלבון מהבשר
והלוואי והיינו יכולים
לחסוך את כל הסבל המיותר
כי ילד שעשו עליו חרם
אף פעם לא באמת מחלים
הוא רק לובש בגדים של מבוגר.