בממ"ד של הבניין / נעם חורב
בממ"ד של הבניין
פגשתי את השכנים
לא הכרתי אף אחד
ואני גר שם כבר שנים
אז התחלנו לקשקש
על החיים, על המצב
וגיליתי אנשים
אחד-אחד עם לב זהב
אחת לימדה אותי לנשום
כשמגיעה החרדה
ואיזה אבא שר שירים
כדי להרגיע את הילדה
היה אחד קצת לא מוכר
כנראה שכן חדש
וזוג צעיר שהתחתן
ודחה ת'ירח דבש
ואישה עם מזג חם
מהקומה החמישית
הזמינה את כולם
לארוחה ביום שישי
ואפילו השכן
המבוגר, האנטיפת
החליף שם מתכונים
ופתאום היה נחמד
אחד הזכיר את החטופים
בעיניים אדומות
ואז הציע מאפים
כי זה עוזר במלחמות
ואחת חיבקה ת'כלב
כי הוא לא הפסיק לרעוד
היתה גם סבתא עם הנכד
שהתחילה שם לרקוד
וזוג חמוד סיפר
שכל הבית בלגן
הם חזרו מרילוקיישן
שנתיים ביפן
ואחד נמוך דיבר
על מיליון געגועים
גם הבנזוג שלו מסתבר
הוקפץ למילואים
והזמן פתאום עבר
אם לומר את האמת
גם כשהכול כמעט נגמר
לא בער לנו לצאת
אז המשכנו לפטפט
והיה לנו נעים
וחשבתי לעצמי:
השכנים אכן נאים
ונפתח לי שם הלב
ונשארתי בלי מילים
כי גם כשהאויב
משגר בנו טילים
ובונה על זה שבטח
נמות עכשיו מפחד
הוא איכשהו גורם לנו
להיות יותר ביחד.