הייתי ילד ישראלי / נעם חורב
הייתי ילד ישראלי
שמקריא ״אלי, אלי,
שלא ייגמר לעולם״
בטקס בבית-ספר
מול כולם
ואז סתם
משחק גוגואים
עם השכנים למטה
היינו מוצאים טלפון ציבורי
ומתקשרים בגוביינא הביתה.
הייתי רושם במכולת
שקית נחשים
וסוכריית תרנגולת
עם כרבולת
הייתי מחכה בחוץ
כי אמא שוטפת
וכשהיתה מתכופפת
הייתי חומק
לראות ששטוס
והכיתה המעופפת.
הייתי ילד
עם ג'ל חוחובה בשיער
כזה שנזהר
לא להרעיש בין שתיים לארבע
הייתי פוחד שיקפיצו את אבא
לצבא
מאלתר פסטיגלים על הרחבה
ורץ, עם כל הילדים הרצים -
ילדי האוטובוסים המתפוצצים.
הייתי רוקד במקלט
את הסלואו הראשון
עם חצי פיתה
וחומוס
ומלפפון
כשדנבר הדינוזאור האחרון
עוד היה חי
הייתי מתלכלך בבורגר-ראנץ׳
משוקו-פאי,
בחיי.
הייתי שומר פוגים במגירה
מול מנורת לבה שמאירה
וכשאבא פוטר עברנו דירה
אמא אמרה –
״אין שום ברירה״
הייתי עומד בצפירה
בלי להבין מה קרה
עד שדפק לנו בדלת
איש עם בשורה.
הייתי ילד ישראלי
הכל חולף עכשיו מולי –
הקוסקוס של שרה השכנה
האהבה הישנה
סובארו לבנה חונה
במוזיאון ילדות פנימי
כאילו כלום לא השתנה.
הייתי ילד ישראלי
בדיוק כמו שיהיה
הילד שלי.
(מתוך ׳שמש בצנצנת')