המושב של הנהג / נעם חורב
״אני צריך שתשב קצת במושב של הנהג״, חיימקה אמר לי באמצע הנסיעה.
״סבבה, תעצור פה איפשהו ונתחלף״, עניתי לו.
״לא, לא בקטע כזה. בקטע מטאפורי.״
הנהנתי.
האמת היא שהוא לא היה צריך אפילו להסביר.
6 שנים אנחנו ביחד, ועם הזמן התקבעו להם תפקידים בתוך מערכת היחסים.
כל אחד מצא את תחום האחריות שלו בתוך הקשר, ודבק בו בעקביות.
זה לא משהו שדיברנו והחלטנו עליו, אלא מציאות שנבעה באופן טבעי מתכונות האופי, מהאישיות, ומהדינאמיקה בינינו.
חיימקה הוא אדמה.
איש צבא עם כל המשתמע מכך.
הוא הרציונאל.
קול ההיגיון.
הוא מתעסק עם החשבונות בבית.
ומנהל את הלו״ז.
ומשכפל מפתחות.
וקובע לנו תור לרופא.
הוא חייב להיות בשליטה.
הוא זה שמנווט את הספינה הזאת שלנו, והוא עושה את זה טוב.
טוב מאוד.
אני שמיים.
אומן עם כל המשתמע מכך.
קול הרגש.
האימפולסיבי.
אני שם בבוקר שירים בפול-ווליום ועושה ריקודי בטן על המיטה.
אני מזמין לנו מקום במסעדות.
אני דואג שבשישי בערב כל החבר׳ה יהיו אצלנו (מועבט כמו שהצעירים קוראים לזה)
ואני אחד כזה ששוכח הרבה.
שמאבד.
שמכניס את האשראי לכביסה.
שנתקע בלי בטריה בטלפון.
גם כי אני מפוזר, וגם... כי בואו, זה נוח להיות שכחן.
אז אם חיימקה הוא הקפטן של הספינה, אני ללא ספק הצוות הווי ובידור שלה.
עד פה הכל טוב ויפה.
כל אחד והתפקיד שלו.
אבל מה קורה כשהאדמה רוצה להיות פתאום שמיים?
או כשהשמיים רוצים להיות אדמה?
מה עושים כשאחד הצדדים מאס בתפקיד שדבק בו, והחליט שזה לא מתאים לו יותר?
אז כשחיימקה ביקש שאשב במושב של הנהג (מטאפורית!) – הבנתי הכל.
כי בחייאת, כמה אפשר לסחוב על הגב את תפקיד המבוגר האחראי?
כמה אפשר להיות זה שבודק? ומוודא? ומגבה?
לפעמים אנחנו כל כך ננעלים ומתקבעים בתפקידים שלנו בתוך מערכת היחסים, שאנחנו לא שמים לב שאחד הצדדים סובל או מחפש שינוי.
הרי גבולות האחריות הדמיוניים של הקשר לא באמת עשויים מפלדה, אלא מפלסטלינה.
אפשר לכופף אותם, למעוך ולעצב.
הכל בהתאם לדינאמיות המשתנה של מערכת היחסים.
וכמה חשוב להיות קשובים לרצונות של הצד השני, גם אם הוא מדבר במטאפורה, כשבעצם הוא מנסה להגיד:
״הלו, כפרה, בוא קח את ההגה ותנהג קצת אתה. התעייפתי. עכשיו תורך לנווט.״
המשכנו לנסוע. שמתי עליו יד ואמרתי לו: ״טוב, תוריד אותי פה. צריך לקנות מטען לטלפון. והקניות מגיעות בין 2 ל-4, אני אדאג להיות בבית ולסדר אותן.״ ״סבבה, אני אמצא לנו משהו כיפי לעשות הערב״, הוא חייך אליי. אני אומר לכם, לא רחוק היום שהוא גם יעשה לי ריקודי בטן על המיטה.