חוף מבטחים / נעם חורב

כשטבעתי הייתי עסוק בלחתור להדוף את הגלים באוקיינוס השחור בין הזרמים האפלים לנווט אל אי של אור ולא הרגשתי עייפות גם כשנגמר לי האוויר והחזקתי את הגוף ואת האומץ השביר רק על קו היבשה פקחתי את עיניי ואז הגיעה החולשה ונפלתי על ברכיי שמיכת החול החם היתה לי כמיטה ובגבי נפרש הים שחציתי זה עתה הרגשתי את המחנק כוויות של מלח בשפתיים עיכלתי את המרחק ואת הכובד של המים את הכאב המשתק השריפה בחתכים - לפעמים אדם מרשה לעצמו להתפרק רק כשהוא מגיע לחוף מבטחים. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")