לאבד את השמש / נעם חורב
אחת לכמה זמן
הנפש שלי משחררת עשן
היא עושה ניקוי יסודי בפינות
לרוקן את הבוץ שהצטבר בדפנות
היא לא מדליקה לי
נורות אזהרה
היא לא משאירה לי
מולה שום ברירה
ברגע אחד, מתוזמן ובודד -
היא מתפוצצת בבום,
כמו מחבל מתאבד
אז אני נכנע ויורד
כשהיא עולה על גדותיה
כי אני כבר גדול,
גדול ויודע –
לפעמים זה נדרש
לאבד את השמש
להיות קצת חלש
לנתק את הרגש
לשקוע ממש
כבר למדתי אמש
שאין שום חדש
תחת הנפש -
רק לשתוק מבחירה
ולשתות את הרע
להגיש לה את הלחי
לחטוף את הסטירה
וליפול
ולגדול
ולקום חזרה.