לאבד את השמש / נעם חורב
אחת לכמה זמן
הנפש שלי מעלה עשן -
היא לא מדליקה לי
נורות אזהרה
לא משאירה לי
מולה שום ברירה
ברגע אחד, מתוזמן ובודד -
היא מתפוצצת בבום
כמו מחבל מתאבד,
אז אני נכנע ורועד
כשהיא עולה על גדותיה
כי אני כבר גדול,
גדול ויודע –
לפעמים זה נדרש
לאבד את השמש
להיות קצת חלש
לנתק את הרגש
לשקוע ממש
כבר למדתי אמש
שאין שום חדש
תחת הנפש -
רק לשתוק מבחירה
לשתות את הרע
להגיש לה את הלחי
לחטוף את הסטירה
וליפול
ולגדול
ולקום חזרה.
(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)