עייפים / נעם חורב

בעיקר אנחנו עייפים

המציאות שלנו פה טורפת את הקלפים

ואין רגע דל

ואין רגע קל

רק הראש מעל המים

כדי לנשום בין גל לגל

בעיקר אנחנו עייפים

מלבנות לילדים אוהלים בסלון

להיתקע בלי סידור ולחפש שוב פתרון

עייפים מסיסמאות

מלהחזיק את הדמעות

מכל הפרשנים, הניתוחים והדעות

בעיקר אנחנו עייפים

מלפתוח מאה פעם את המקרר

מלתכנן לברוח אבל בסוף להישאר

מהבטחות בלי כיסוי

מנבואות חסרות סיכוי

מלדחות את החופשה

(תודה באמת על הזיכוי)

בעיקר אנחנו עייפים

מלהתקלח במהירות

מלרוץ בזהירות

מלספור את השיגורים

ולחשב את הסבירות

משחיקת הנשמה

מחריקת הנשימה

מלתכנן את החיים שאחרי המלחמה

בעיקר אנחנו עייפים

מלקום באזעקה לעוד לילה לבן

מהשכנה החופרת בקבוצה של הבניין

מלרוץ לממ״ד

דור שלם של ילדים שפוחדים לישון לבד

הלילות מפוזרים

הכדורים כבר לא עוזרים

ומה לעזאזל נעשה עם התזרים?

כן, אנחנו צמאים לשגרה מתונה

וזה לא אומר שאיבדנו אמונה

וזה לא אומר שאנחנו לא שפויים

זה פשוט אומר שאנחנו עייפים.