צל של אישה / נעם חורב

ואהבתי אותך עד גדותיי

לפעמים קצת יותר מדי

לרגעים קטנים

על סדינים לבנים

ציירתי אותך כאב ילדי

ואהבתי אותך עד קצותיי

ולפעמים גם מעבר

וידיי המרפאות אספו אותך אלי

לחבוש כל כוויה וכל שבר

ואהבתי אותך עד חולשה

כמו חלום

כמו סיוט

כמו צל של אישה

ולילה אחד,

בדרכי למיטה

עברה נפשי

מול אותה מראה שרוטה

והבנתי אהובי –

אם אני רוצה איתך

נצח אמיתי

זה לא מספיק לי לאהוב אותך

אני צריכה קודם ללמוד

איך לאהוב –

אותי.