תמונה משפחתית / נעם חורב
נעים מאוד, תכירו את המשפחה שלי.
אבא שלי, עמירם, הוא קיבוצניק מעין-כרמל.
הוא גדל למשפחת מייבשי-ביצות חלוצית, שעלתה מפולין (פולנים הארד-קור שאוכלים קרמבו עם כפית, עוטפים את השלט בניילון ורבים על הגזר שמעל הגפילטע).
אמא שלי, אורה (לשעבר סמירה), בכלל עיראקית.
מיד אחרי שהיא עלתה עם המשפחה לישראל, שיכנו אותם במעבָּרה בפרדס-חנה.
התנאים לא היו קלים (אשכרה, לא היה אייפון לכל ילד!), ואמא שלי חלמה להיות גננת.
ההורים שלי הכירו כשאמא שלי היתה ילדת סמינרים יפה.
אבא שלי גנב לה את הלב עם סקס-אפיל מחוספס של רפתן.
אוהדי הוא אחי הבכור.
כזה אחד שאפשר לסמוך עליו.
איש של מספרים ושל היגיון.
שרון, אשתו, גדלה איתנו באותו בניין בעפולה.
יום אחד הם הבינו שהאהבה היתה מונחת להם מתחת לאף, והתחתנו.
היא היתה קצינה בצבא ועכשיו היא דולה.
הם גרים בבנימינה, ויש להם שלושה ילדים מהממים: ליאור, נעה והראל.
אחותי הגדולה, מיכל - גידלה אותי.
כל יום אחרי בית הספר, היינו קונים במכולת של מזל שקית מפוצצת בנחשים, וצופים בפרקים של ״דגראסי״.
מיכל עובדת בביטוח ונשואה לחבר שלה מגיל 16 - רונן, מהנדס בניין שלא אוכל גבינות.
הוא ואחותי בנו בית חלומות במושב תל-עדשים, והביאו לעולם ארבע בנות יפהפיות עם שמות של בנים: יובל, עומר, אלון ורון.
ואז יש אותי. בן זקונים.
אני כותב וגר בתל-אביב.
כבר כשהייתי קטן, המשפחה שלי הבינה שהמסלול המקובל של ״תואר-תלוש-חתונה-ילדים-משכנתא" פחות מתאים לי, והם קיבלו את זה באהבה.
בגיל 23 יצאתי מהארון, ואמא שלי היתה מבסוטית לשמוע שהיא לנצח תישאר האישה היחידה בחיי.
לפני חמש וחצי שנים הכרתי את חיימקה, ולפני שנה וחצי התחתנו בליסבון (אסור לנו להתחתן בארץ).
חיימקה היה קצין קרבי במשך 12 שנה, עבר להיי-טק, ועכשיו הוא מנהל ביד רמה את כל העניינים שלי.
ההורים שלו נפטרו כשהוא היה צעיר, וכרגע ההורים שלי מנג׳סים לו מספיק בשביל עשרים הורים.
זאת המשפחה שלי.
פסיפס של לא מעט צבעים.
של לא מעט תרבויות ואורחות חיים.
כל אחד הגיע ממקום אחר.
לכל אחד יש סיפור אחר.
זה סוד הקסם במארג העדין הזה שלנו - בסוף הכל מתחבר לאחד.
זה היופי הגדול והמרגש של כל משפחה.
אז לכבוד יום המשפחה, רציתי להזכיר לכם שלאף אחד אין בעלות על המושג הזה. שמשפחה היא הרבה יותר מהגדרה חד-מימדית ומקובעת. שיש היום כל כך הרבה סוגים, צבעים, מינים וצורות של משפחה, וזה מדהים.
אני נזכר ברגע מרגש בחתונה שלנו, כשעמדתי מהצד והסתכלתי בחיוך על אבא שלי, הקיבוצניק עם עיניי התכלת רוקד בהתלהבות עם אמא שלי היפה והעיראקית, ואחי הכלכלן ואחותי הגדולה ובעלה המהנדס, והילדים של כל אלה, שאמן ואמן יגדלו לעולם שבו משפחה היא משפחה.
בלי תנאים.
בלי קריטריונים.
בלי הגדרות.
יום משפחה שמח!