תקווה / נעם חורב

אני פוגש הרבה ייאוש בזמן האחרון

אנשים סביבי עם מחנק בגרון

קרועי נשמה, מתהלכים יתומים

ערים בלילות, שבורים בימים

מלקטים על השביל פירורי נחמה

לכאב שבנה בתוכם עוד קומה

תלושים מעצמם, תלושים מהאור

מחפשים איזו דרך הביתה לחזור

אני פוגש הרבה תקווה בזמן האחרון

פנס בודד נדלק בקצה הזיכרון

אנשים שלובי ידיים כמו רשת אנושית

בונים שוב את הבית, מתחילים מבראשית

קפה טרי של בוקר נמזג מהקומקום

אישה זקנה אומרת שגם מזה נקום

ודור חדש אוסף לקחים למזכרת

בדרך העולה – מהשורש לצמרת

ואיש אחד שחזר מהגיהנום

סיפר איך פינה בתוכו הרבה מקום

לתקווה

לאהבה

לרגע מתחדש

ואם הוא הצליח,

מי אני שאתייאש? (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")