יצאתי למסע ארוך ומיגע משום מה חשבתי שיש מי שיודע איך להציל אותי מעצמי, מהכאב שלא מרפה חיפשתי לי תשובות או קסם או מרפא טיפסתי על הרים...

זה לא משנה למה תרצי להתחפש בפורים או מה המורה תגיד עלייך ביום הורים זה לא משנה אם תצאי מהקווים אם ממוצע הציונים שלך יהיה שבעים זה לא משנה...

עבר כל כך הרבה זמן והם עדיין לא כאן - גם זה חורבן.

מסתובבים בינינו חיים-מתים. הם יושבים בארומה ושותים קפה הם מטיילים בשבת, אם יש בוקר יפה הם עומדים לידך בפקק באילון הם רוקדים במסיבת טבע...

בארון, על קולב אחד תלויים המדים שלך – ירוקים. מאובקים. ספוגי מרחקים. על קולב שני – הפיג'מה שלך ילדה, פלומתית. ורודה. עם רקמה של חסידה....

כשטיילנו בארץ זרה לרגע שאלנו – מה רע? אנשים רגועים ויש אחלה תחבורה אפילו אפשר לקנות פה דירה. בערב, בסמטאות הקרירות ההנחיות היו ברורות:...

ההבנה האכזרית, הבלתי אפשרית לאט-לאט מחלחלת פנימה - אין יותר מקום מוגן. לא בית. לא מיטה. לא רחם של אמא.