וחזרתָ משם איש אחר - קליפה עצובה וריקה לא היית צריך לדבר לפעמים מספיקה השתיקה העיניים שלך הן שדה קרב פגזים חורקים ושורקים בחולות כאב...

כשאתה אוהב מישהו, אתה נותן לו להסתובב חופשי בלונה-פארק שלך. הוא עובר דרך השערים הצהובים, נכנס ומטייל בין המתקנים בלי מפה. הוא לא מחכה...

תודה שלא האמנת בי, תודה. זה גרם לי להמשיך להילחם כמו שדה ובאמצע הסופה, כשיכולתי אז לטבוע המילים המורידות שלך לקחו אותי גבוה תודה שאמרת...

ואז, כשגדלתי, לחשת לי פתאום: "תזוזי קצת הצדה, לא נשאר לי כבר מקום תנסי להיזהר הסחרור הזה אדיר את עולה נורא מהר ויהיה לזה מחיר.״ וכמעט...

אני מתגעגע אליך. הזמן חולף, והגעגוע לא דוהה, הוא רק משנה צורה. פעם הוא היה מגיע בבום. כמו מחבל מתאבד, בלי אזהרה - אני יושב עם חברים בסלון...

״רוסיה פלשה לאוקראינה!״ המגישה בחדשות הכריזה לאט ואני הזזתי מבט מהחביתה לסלט ומלמלתי: ״אוי, זה נורא!״ כי היה לי אכפת ״אז יפנו תושבים...

הייתי ילד שמנמן. כזה עגלגל עם ״חְדודים״ שהדודות יכולות לצבוט. האמא העיראקית שלי האכילה אותי ללא לאות, ובהתאם, קיבלה ילד-קוּבּה. העניין...