top of page

אתה לא הגיבור שלי / נעם חורב

חשבתי שתציל אותי.


ככה זה. כשאנחנו צעירים, יש לנו נטייה כזאת לחשוב שמישהו מלבדנו, יכול להציל אותנו. מהשעמום. מהדיכאון. מהבדידות. מעצמנו.


אז כשהגעת, העמסתי על כתפיך את מטען הפחדים שלי. את חוסר הביטחון שלי. את השריטות שלי. חשבתי שאהבה היא תרופה להכול, אז הטחתי עליך מבול של ציפיות לא ריאליות. האמנתי שדרכך אצליח להיפטר מכל החרא שאני סוחב. מההרגלים הרעים. מהבור הזה שנפער לי בבטן. הבור הזה, ששום דבר אף פעם לא מצליח למלא.


חשבתי שתפרום את הקשרים. שתעזור לי לעשות שולם עם עצמי. שתרפא אותי.


וכמה רציתי. כמה רציתי שתהיה בשבילי הכול. בן זוג. פסיכולוג. חבר טוב. יועץ. הפרטנר המושלם לסקס. לבילויים. לטיולים. לשיחות נפש. לדאחקות.


איך לעזאזל בנאדם אחד יכול להיות כל כך הרבה דברים בשביל מישהו אחר?


הזמן עבר ואני התעקשתי, כנראה כי התייאשתי מעצמי והייתי חייב לתלות תקוות במישהו.


אז הלבשתי עליך גלימה, ייחסתי לך כוחות-על, והכתרתי אותך כגיבור. הגיבור שלי.


אבל אתה, מה לך ולתארים האלה. בשלב מאוד מוקדם כבר הבנת שאתה לא מעוניין בטייטל הזה בכלל. ״בחייאת, שחרר אותי, נורא מתיש כל העניין הזה של להיות גיבור״, זרקת לי באמצע ריב פעם.


יום אחד נפלתי חזק. היד הארוכה שלך היתה קצרה מדי, ולא הצליחה לשלוף אותי מהתהום. ברגע אחד מפוכח נפל לי האסימון. כנראה שרק כשאתה מגרד את הקרקעית אתה מבין פתאום –


אף אחד בעולם הזה לא יציל אותך. אף אחד. לא בן הזוג שלך. לא אמא שלך. לא החבר הכי טוב שלך.


רק אתה. רק אתה תציל את עצמך. רק אתה תנשים את עצמך. רק אתה הגיבור של עצמך.


אנשים יכולים לפעמים להקל על הכאב, אבל לא לרפא אותו.


אז לקח לי זמן אבל בסוף זה קרה – השתחררתי, וחשוב מכך – שחררתי אותך מהציפייה הזאת שתתקן אותי. ואז פתאום משהו בינינו נפתח. מסתבר שכשאתה משחרר משהו, אתה מפנה מרחב לדברים חדשים להיכנס. למשב רוח. לחופש תנועה. לאהבה.


היום אני כבר יודע - אתה לא הגיבור שלי, ואני לא הגיבור שלך. אתה לא המטפל שלי, ואני לא המטפל שלך. אתה לא הכול בשבילי, ואני לא הכול בשבילך.


אנחנו בסך הכול שני אנשים שנפגשו באמצע החיים והתאהבו. אנחנו עובדים קשה כדי לבנות חיים. כדי להיות טובים לעצמנו ואחד לשני. כדי להפוך את הטירוף הזה של החיים לקצת יותר נסבל.


כל אחד עוד סוחב צלקות וכוויות ועניינים לא פתורים. שנינו עוד בעיצומו של הטראק האינסופי הזה – להכיר את עצמנו. להבין את עצמנו. לאהוב את עצמנו.


ואיזה מזל שכשנהיה קצת קשה, יש לנו על מי להשעין את הראש. בלי גלימות. בלי גיבורים. בלי תארים מפוצצים. רק עם עבודה קשה. ואמת. ואהבה. הרבה-הרבה אהבה.

Comentarios


פוסטים נבחרים
bottom of page