בפרלמנט של יום שישי, על שש כוסות עראק וריח של חצילים שרופים, כיסא אחד נשאר ריק. אחד מהחבר'ה לא הגיע. חברה שלו נפרדה ממנו אחרי שנתיים. הוא העדיף להישאר במיטה ולפנק את עצמו עם מנה ראשונה של פסטה ומנה עיקרית של רחמים עצמיים. השיחה בשולחן נעה בין קללות עסיסיות כלפי הבחורה, לבין אמפתיה עמוקה לחבר הנעזב שלנו. ”מסכן, מה הוא יעשה עכשיו?" ”עד שהוא חשב שכבר מצא מישהי לכל החיים..." ”כואב הלב עליו, היא שרטה אותו לגמרי." ושאר פנינים שנזרקו לחלל האוויר בזמן שאני ישבתי ושתקתי. בדרך הביתה חש

יש לי הרבה מה לתת, באמת. אחרי שנים של צום נהייתי רעבה הלב שלי עומד על המרפסת וצועק כל החיישנים שלי דרוכים לאהבה הגוף שלי בוער מהצורך לחבק התעייפתי כבר מזמן מכל המשחקים הפרפרים אצלי בבטן מחכים להתעורר פעם זה הרעיד לי את הנימים הכי דקים על פחות מזה אף פעם לא אוכל להתפשר כשאנשים עברו דרכי והשאירו בי כוויות נצמדתי כמו ילדה לסופים המתוקים עכשיו אני רוצה שותף לאשליות מישהו לרוץ איתו עמוק למרחקים בלילות אני יוצאת לשוטט להימלט והעולם בחוץ רומז לי, סבלני ומפוכח - יש לי הרבה, הרבה מה ל

לא נעים לי לבקש העלאה מהבוס או להחזיר איזו מנה פשוט כי לא טעים לא נעים לי להשתיק את הגברת במטוס או להגיד בסוף הדייט: "תקשיב, זה לא מתאים". לא נעים לי להוריד את החולצה בחוף הים או לבקש מהמוכר שיעשה קצת הנחה לא נעים לי מעצמי, לא נעים לי מכולם לא נעים לי להגיד: "אני אוהב אותך". לא נעים לי שתראה אותי בלי בגדים באור או לבקש את הכסף שהלוויתי חזרה להפציר בנדחפים: "לכו לסוף התור!" לא נעים לי אף פעם לבקש טיפה עזרה לא נעים לי לאסוף ממך חיבוק אחרון או להבריז למשפחה אחרי שכבר הבטחתי לשים

אחרי הכול אנחנו כאן טיפה קטנה בים גרעין שומשום על מפת העולם טלית מוכתמת בדם מדינת הגם-וגם כן, אנחנו עוד כאן עם כאב שיושב בתא המטען כוח טבע עקשן אור איתן שורדים נצחיים נלחמים לתקן - ואם זה לא נס, אז אני לא יודע מה כן.

הדבר הכי קשה שעשיתי זה להישאר בכאב. לא להסתובב ולהפנות לו את הגב. לא לעקוף או לדלג מעליו. בלי סיפורים לקרב את השמש. בלי כדורים לבלבל את הנפש. בלי חומרים לטשטש את הרגש. ואולי מה שמספרים נכון – הכאב הוא קרון על מסילת השינוי. הכאב הוא לא האויב, הוא סיכוי - להתעורר. לחצות את הגדר. אל עבר הצד המואר, האחר. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

ביום הולדת 5, לפני מעל שלושים שנה אמא שלי לקחה אותי לפיצה בשכונה היא קנתה לי משולש עם זית בצד קטשופ בוהק וכוס של ברד ביום הולדת 10, ממש-ממש מזמן עשו לי מסיבה במקלט של הבניין אכלנו פיתות עם חומוס ומלפפון ורקדנו נבוכים את הסלואו הראשון ביום הולדת 13, בר מצווה לילדון חגגו לי כמצופה - באולמי "בון בון" בין שנדלירים וקריסטל עמדתי להתעלף כשקראתי את הדרשה בקולי המתחלף ביום הולדת 18, טירוף של נעורים ברחנו תל-אביבה בלי לשאול את ההורים שרפנו ת'רגליים במסיבה הכי גדולה וגמרתי את הלילה מחו

לא רוצה לזכור אותך ככה - זקן ומבולבל עייף ואומלל חולה ומעורפל. הגעגוע מרחם עליי מעגל את התמונות זו הזקנה שמכתימה לי את הזיכרונות - היית מרים אותי על הכתפיים היית רץ איתי למים היית לוקח אותי לטייל בשבת אני מאבד אותך, אבא כל יום עוד קצת. לא רוצה לזכור אותך ככה - זקן ומבולבל עייף ואומלל חולה ומבוהל. ובחילוף התפקידים הזה, האכזרי אני נלחם לשמור אותך זקוף ובריא אני ילד מתלהב עם ניצוץ בעיניים - מחכה שאבא ירים אותו על הכתפיים. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")