ולפעמים, אפשר גם לשתוק. אם כל המילים נאמרו וכל הקצוות נסגרו אם כל התותחים רעמו וכל הצדדים כבר סיכמו אפשר גם לשתוק. אם אין לך משהו דחוף להגיד אם אין לך משהו חדש להציע זה לא הופך אותך למפסיד - לשבת ככה, ביציע להסתכל בשקט מרחוק להוריד את המגפון, ולשתוק. אם כל הסכינים נשלפו וכל הגשרים נשרפו אם כל האבנים הושלכו וכל הפרשנים כבר ניתחו, אפשר גם לשתוק. זה לא עושה אותך פחות חכם זה לא אומר שאתה לא קיים זה לא שהקול שלך לא נשמע בעולם זה פשוט שברגע הזה, המסוים - כשאתה לא יודע אם לבכות או ל

אם אני עצוב לא צריך שתגיד לי משהו חשוב או חכם או עמוק אפשר סתם לשבת יחד, לשתוק. אל תצטט לי משפט נדוש אל תטיף לי ״זה הכול בראש״ אל תצביע על חוף מבטחים אל תשים את הדיכאון על שולחן הניתוחים רק חכה איתי קצת בתחנת הכאב עד שרכבת השמחה תתקרב אל תשווה את צערי לצערם של אחרים העצבות לא מתרשמת מעובדות או מספרים אל תוציא אותי מזה אל תהיה כזה גיבור המנהרה עוד ארוכה, יש עוד דרך אל האור רק תן לי לעבור דרך הכאב רק ככה הוא ינשור או יירגע או יסתובב אל תכין נאום אל תגיד לי כלום רק תישאר איתי עו

מאז הבוקר ההוא גם אני הורדתי במשקל. השלתי מעל גופי קילוגרמים של שקט נפשי של תחושת ביטחון אישי של אמונה בקברניטי המדינה של אופטימיות חסרת תקנה קילוגרמים של תמימות של ודאות בעולם של תקווה של שלווה של אמון בבני אדם של חמלה אנושית מול המראות ועוד כמה קילוגרמים לפחות של דמעות.

פחות לפטפט בשמו של המת פחות לנאום ולצטט מילים מכובסות סיסמאות מאוסות דמעות מנומסות אין לנו ילדים להחלטות מהוססות יותר לעשות את מה שצריך לעשות כדי לשמור שלא יהיה הבא בתור.

איך אני כבר בדבר הבא עוד לא הספקתי ליהנות מכל הטוב שבא ושכנעתי את עצמי שיש סיבות לדאוג שמוקדם מדי לנוח, ומוגזם מדי לחגוג איך אני כבר בדבר הבא למה לא לשמוח, הרי יש לי סיבה ומאיפה ההרגל - לחפור בכישלונות ולדפדף כל כך מהר את כל הניצחונות איך אני כבר בדבר הבא עובר כמו שד ממסיבה למסיבה לא עוצר בצד הדרך ליהנות קצת מהנוף ואחר כך מתלונן שנמאס לי כבר לרדוף אני מטפס ומטפס, ואף פעם לא נרגע לא עוצר כדי לנשום את האוויר שבפסגה וכל הטעויות שלי מרוחות על קיר גדול וכל ההצלחות שלי כתובות תמיד

שתי אימהות מספרות את הסיפור של הזמן האחרון - אחת מתפללת שהבן שלה לא יחזור בשאלה. השנייה מתפללת שהבן שלה לא יחזור בארון.

הייתי מחכה שכולם יירדמו. ואז הייתי מתגנב לדלת, חומק בזהירות ונפלט לחסדי הרחוב. עפולה באחת בלילה זה בית קברות. אין כלב בחוץ. הייתי מתהלך בדרכים צדדיות, מרחף על שבילי עפר נסתרים, ואז הייתי מגיע אליו... הווידיאומט. כן, פעם היה דבר כזה. מין מכונה פרימיטיבית עם תצוגת סרטים לבחירתך. הייתי ניגש לצד השמאלי של המכונה, שם חיכו הסרטים למבוגרים. אני לא יודע מי החליט לשזור בין שלל סרטי הזימה גם סרט אחד לבנים שאוהבים בנים. הייתי מסתכל ימינה. ושמאלה. ואחורה. לוקח נשימה עמוקה, וביד רועדת ל