שלוש שנים. שלוש שנים עברו עד שהסכמת לי לספר את הסיפור שלך. ״מספיק שבנאדם אחד יקרא את זה, וייקח את מה שאני לקחתי...״ גימגמתי מולך, ואתה...

מבחוץ זה נראה כמו עוד יום רגיל אתה ילד עם תיק שעומד על השביל - הוא ארוך ומפותל כמו חדק של פיל המסע שלך תיכף עומד להתחיל הלוואי שהיתה לי...

לפני שבוע קפצתי לסופרמרקט. התכוונתי לקנות כמה מצרכים בסיסיים, אבל כמו תמיד יצאתי בסוף עם מיליון שקיות. הבית שלי נמצא שבע דקות הליכה...

אנחנו נהיה בסדר, אל תדאג - באהבה לא כל יום הוא חג יש עליות וירידות לפעמים נופלים למלכודות זה קצת למות, וקצת לחיות קצת לדרוך על זכוכיות זה...

ועם הזמן, הגעגוע שנעלתי במגירה לא חולף, לא מתחלף רק משנה את הצורה ואם הוא פעם בא בבום והקשה עלי לראות היום הוא בא כמו גנב - זוחל על קצות...

מישהו פעם אמר לי: "יופי שהצלחת, אבל אם היית לוקח את כל הכסף שהרווחת - ומכניס לחשבון או לאיזה חיסכון אוגר את הריבית עד הגרוש האחרון חושב...

בסוף אני, האויב הכי גדול של עצמי. הרי אני זה שמנשים את הפחדים הנסתרים ויודע איך ללחוץ לי על כל הכפתורים אני זה שכורך ואז מותח את החבל...