כשטבעתי הייתי עסוק בלחתור להדוף את הגלים באוקיינוס השחור בין הזרמים האפלים לנווט אל אי של אור ולא הרגשתי עייפות גם כשנגמר לי האוויר והחזקתי את הגוף ואת האומץ השביר רק על קו היבשה פקחתי את עיניי ואז הגיעה החולשה ונפלתי על ברכיי שמיכת החול החם היתה לי כמיטה ובגבי נפרש הים שחציתי זה עתה הרגשתי את המחנק כוויות של מלח בשפתיים עיכלתי את המרחק ואת הכובד של המים את הכאב המשתק השריפה בחתכים - לפעמים אדם מרשה לעצמו להתפרק רק כשהוא מגיע לחוף מבטחים. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

אמא שלי לא נולדה לביאה - זו המציאות פה, ששלפה לה ציפורניים שחידדה לה שיניים שלימדה אותה לנעול את הדלת, פעמיים.   אמא שלי לא נולדה לביאה - אלה החיים פה, שהשאירו אותה דרוכה ששלחו אותה לישון עם עין פקוחה שאילצו אותה לעמוד  על הרגליים האחוריות ולהקשיב בכל ליבה  לאינטואיציות הוריות.   אמא שלי לא נולדה לביאה - זה המקום הזה, בו האיוּם הוא אמיתי, ששייף לה את האינסטינקט החייתי. שהידק לה את חבל הטבור שגרם לה לזנק כשעוד הייתי גור ואם צריך גם לחטוף במקומי את הכדור.                      

כשיחזור מהמרחק עם מבט מאובק ושקט מבהיל אל תאמינו כשיאמר: ״הכול בסדר. הכול כרגיל.״ הכאב מתחבא בשתיקות הקטנות מאחורי המילים מסתתרות כוונות ושאלת השטן כבר עולה מקולו - למה אני כאן. למה הם לא. פקחו עליו עין גם אם בינתיים הוא שוקע במנוחה לפעמים עדיפה השכחה והדממה היא בעצם צרחה כשהערב מתפזר כשהאופק מאדים העצב מסתתר בתפר הפנימי של המדים כשיחזור עייף וקצר מהמקום ממנו איש לא חזר אותו הדבר, אל תאמינו כשיאמר: ״היה ונגמר.״ כי על חוף החרדה לא תמיד יש מציל והנפש לפעמים צרה מלהכיל ולא הכול

עוד מעט יתחיל משהו חדש אני מרגיש את זה, ממש. בתעלת הלידה החמה מחליקה נחמה עצומה ועוצמה טבולה ברוך ויש מי שמחכה ויש על מי לסמוך אחרי שנתיים שהרגישו כמו יום אחד ארוך עוד מעט אני אשמח אני מרגיש את זה, כל כך. כל היופי שמונח ייפתח אחרי שהתעייפתי אחרי שהתכופפתי פתאום אני אצמח ואז נחליש את הלהבות נארוז את החרבות נאפסן את שירי הקרבות ונמצא לנו בית עם תקרות גבוהות. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

אנחנו אוחזים בתקווה, למודי ניסיון כאילו היא בועת סבון - לא חזק מדי. לא חלש מדי. בלי למצמץ. מספיק תנועה אחת חדה, והיא עלולה להתפוצץ.

שקי הדמעות שלנו עמוסים קרחוני התקווה נמסים חלונות המחר מכוסים. אם יש שר לענייני ניסים כדאי שידע - עכשיו זה הזמן שלו לתת עבודה. (מתוך הספר החדש "חוטים שקופים")

אני לא מבקש דבר או אולי בעצם מבקש הכול – שהפרחים בגינה ימשיכו לגדול שהיום יהיה יותר טוב מאתמול שהמקרר יהיה מלא שהמצפון יהיה נקי שלא אפחד...