תהיה לי ילדה בקרוב ויהיה לה לב טוב ורחב יהיה לה צחוק זהב וחיוך מושלם היא תעלה את מפלס האור בעולם ותעז לחלום היא תפיץ תום וחום ונשמה לא ידבק בה אבק מלחמה. תהיה לי ילדה שמחה והיא תרגיש חופשיה ובטוחה היא תהיה תאבת חיים ומלאת כונה היא תבנה בית במדינה, מואר ומוגן - וזה יהיה הניצחון שלי, הקטן. (מתוך הספר "חוטים שקופים")

וכששאלתי את סבא בסוף היום: ״איך אתה עדיין מאמין באלוהים? אחרי שחזרת מאותו גיהינום אחרי כל המוות שראית בחיים.״ הוא הצמיד בבת אחת את הכיפה אל הראש והתקרב אליי לאט, בזהירות כדי ללחוש: ״אם חס ושלום אתייצב שוב מול שערי גיהינום ואזדקק להינצל - אני רוצה שיהיה לי למי להתפלל.״ (מתוך הספר "שמש בצנצנת")

כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק ילדיו כל יהודי נולד עם משא כבד על גבו וטלאי צהוב מרופט שנעוץ בדופן לבו כל יהודי חייב לשאול. כל יהודי חזר מהשאול. כל יהודי הוא ניצול. כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שעוזר לו לזכור מאיפה הוא בא ולאן הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזור. (מתוך הספר "חוטים שקופים")

אדם יכול לחיות עם בשורות רעות מאוד כשהוא יודע בדיוק מה הוא מאבד אדם יכול ללמוד איך בסוף לשרוד אם הוא מבין עם מה הוא נדרש להתמודד אדם יכול לקום מול הסערה כשהוא מכיר כבר את עוצמת הרוח הנושב וגם אם זה קשה, וגם אם קר נורא הוא ישלוף רזרבות אור להדוף את הכאב הוא ידביק שוב מחדש פיסות חיים קרועות הוא יחשב בזהירות את סיכוייו מול הבדידות כי אדם יכול לחיות עם בשורות רעות מאוד אבל הוא לא יכול לחיות עם חוסר ודאות. (מתוך הספר "שמש בצנצנת")

באיזו מהירות מחליפים פה תפאורה משנים ת'אווירה וחוזרים בחזרה מפחד קיומי לריטואל היומיומי מהבומים בזירה לשגרת האין ברירה - איש עם כלב בשדרה ריאליטי אחרי המהדורה דרינק עם חברה בתי קפה חוגגים פקקים, עבודה הקפצות לחוגים תנו לי איזה רגע להסדיר ת'נשימה האויבים לא שחקנים והממ"ד הוא לא במה המציאות עוד מתפתלת מתרגלת לעצמה הגוף ממשיך כאילו לא היתה פה מהומה אבל הנפש, רק הנפש עוד עמוק במלחמה.

צריך לדעת גם איך לריב איך להקשיב לא לשבור את הכלים לשקול את המילים לנהל את הקרבות ולשלוט בלהבות ואני, כשאני רבה אני ישר מתנפלת כמו סופה שעפה מחריבה ומשתוללת טורקת את הדלת וצועקת בידיים עם אינסטינקט של מחסלת לא רואה כלום בעיניים ואתה, אתה תמיד כזה נינוח זה שורף לי את הפיוז ומטריף לי את המוח כשאתה נשאר אדיש ואז לוחש בשקט: "תראי, אני מרגיש שאת לא כל כך צודקת." ושוב, אתה זורק לי בטון מעליב שנייה לפני שאני משתגעת: "צריך לדעת גם איך לריב, ואת זה, מאמי - את עוד לא יודעת." (מתוך הספר

שיהיה לנו משעמם, הלוואי. שנקרא ספר בשעות הפנאי שנחכה לטכנאי שנריב מי יוריד את האשפה שנרדם בתשע על הספה שהמהדורה המרכזית תתקצר שבארוחת שישי נדבר על מתכונים מהטיקטוק על האח הגדול שנגיד: ״ואללה, אין חדש מאתמול.״ שהבן יצא לחמשוש מהצבא שהרדיו ינגן שירי אהבה שנעשה בינג' מוגזם לסדרות שהילדים יחזרו למסגרות שנשנוץ שבוע ברציפות שנקרע מצחוק ולא מעייפות שנתלונן כמה חם שכל בני האדם יחזרו לישון במיטתם שלפוליטיקאים לא יהיה על מה להתווכח שלעיתונאים לא יהיה על מה לדווח שהרעש יהיה סתם, כלב שנו