כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף לנֶצַח. מישהו ריסס על קירות לבנו התמימים את הגרפיטי: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כשמתבגרים, מבינים לאט-לאט שהנצח הזה הוא טריקי. כי ארמונות בחול לא נשארים לנצח. ואוכל במקרר לא נשאר לנצח. וגם אנשים, גם אנשים לא תמיד נשארים לנצח. אנחנו גדלים עם התפיסה שככל שמישהו מלווה אותנו יותר זמן, כך הוא יותר משמעותי וחשוב לנו. אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים. אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף. שנכנסו לחיינו לזמן מוגבל במטרה מסוימת. האנשי

יש דברים שעליהם כנראה לא אתגבר כבר לעולם לא משנה מה יגידו כולם שום צל לא יקל - לא הזמן, לא האל רק הבטן יודעת שאין לה גואל יש דברים שעליהם מה לעשות לא אתגבר כבר לעולם דברים שאוריד את הראש למולם כמו אדם בביתו שעל מיטתו שוכב ומחכה בשלווה למותו יש דברים שעליהם לא אתגבר כבר לעולם רק אלמד איך לחיות בכאב לצידם. (מתוך "שמש בצנצנת")

כל אדם נלחם באיזה קרב כל אדם סוחב חתיכה של איזה סתיו כל אדם בסוף הוא זר ואין לדעת מאיזו מלחמה חזר. המעט שנדרש - לברור כל מילה לגלות רגישות, לנהוג בחמלה כמו שהיינו רוצים שינהגו בנו כשאנחנו נלחמים את הקרב שלנו. (מתוך "טיוטה של אושר")

למילואימניק שדיבר בטלפון לפניי בתור וסיפר שהוא יוצא לעוד סבב ואלוהים יודע מתי יחזור. שהבית שלו התפרק. שהעסק שלו התרסק. שהילד שלו התרחק. שהחרדות באות בלילה ומושכות לו בשמיכה - אני מבקש ממך סליחה.

בסוף זה החייל הקטן ברגע האמת שלא נותן לאויב להימלט שישן שעתיים עם נעליים ששורף לו בעיניים שמלכלך את הידיים בפיח שחור שהופך משטותניק פתאום לגיבור בסוף זה החייל הקטן בלילה לבן שעומד מול השטן ריסים ואצבעות זה החייל הקטן שרואה את הזוועות שמחכה שעות במוצב שלמטה שלוקח את הצרחות של החברים שלו הביתה בסוף זה החייל הקטן ברגע גורלי שמחביא תהילים בכיס השמאלי שמסמס ״אני אוהב אותך.״ לאמא ואז נכנס פנימה וכל יושבי המפקדות ומקבלי ההחלטות ומטפסי המדרגות ונושאי הדרגות מבינים מצוין - בסוף זה החי

בשם הנאורות התכחשתי לשמי הפניתי עורף לעמי, לדם מדמי. בשם האנושיות שכחתי את האנשים מרוב הצורך להרשים חיפשתי את מי להאשים אז חילקתי את העולם לחזקים וחלשים. מרוב אגו אמנותי בגדתי במשפחתי מכרתי את שבטי חירבתי את ביתי. אטמתי את האוזניים עצמתי את העיניים חיכיתי למחיאות כפיים אי-שם, מעבר לים בשם זכויות אדם שכחתי מה זה להיות בנאדם.

אמא אחת סיפרה לי שזאת שנה שנייה ששלושת הבנים שלה לא יצאו לחג והיא על אפס שעות שינה. אחר כך היא איחלה במלוא הכוונה: "שיפה ושונה תהא השנה." ואני הבנתי מהי אמונה וכמה כוח יש לאנשים פה במדינה.