בבית החולים אמי יושבת לצד מיטתו של אבי, ידו בידה והיא לוחשת באוזני: ״עדיף שלא יידע.״ ״אל תספר לו שמשתוללת מלחמה שבכל יום מתווספים עוד...

תמיד נשבעתי שלא אהיה מההורים האלה, החופרים שמראים תמונות של הילדה להורים אחרים או לחברים או סתם לאנשים זרים אבל הנה רק אחת שלה בעגלה ועוד...

לפעמים, אדם נדרש לעבור טלטלה להישבר להיגמר כדי להתחיל מהתחלה להיקרע מביתו מאדמתו ומשמו להתבוסס בדמו רק כדי לחזור מפוכח ומרוכך שוב אל עצמו...

בטח לא עכשיו, רק עוד כמה שנים תצליח לקרוא את כל הסימנים ומה שהיום נראה כמו אסון יתבהר להיות הדבר הנכון בטח לא עכשיו, זה יותר מדי כואב...

אני לא אותו אדם. הים לא אותו הים. האדמה לא אותה האדמה. והנשמה בטח לא אותה הנשמה. משהו נשבר משהו נסגר המוזיקה שבי כבר לא אותו דבר - הקצב...

אם חשבתי עד היום שיהלום הוא החומר הכי חזק בעולם זה אולי כי לא הכרתי את נפש האדם אותה הנפש שבכוחה העיקש לשלוח ילד בן 18 ישר אל תוך האש...

קפצנו לחברים לארוחת שאריות של אחרי החג. המבוגרים פירקו בקבוקי יין ודיברו על פוליטיקה, והילדים שיחקו בחוץ על הדשא. באיזשהו שלב השתעממתי...